שאלה

איך מפסיקים עם הזלילות של החג?

שלום רב לפני שאתייחס, אפנה תשומת ליבך להגדרת "זלילות" - אין זה ברור מאליו. זוהי תפישה סובייקטיבית לחלוטין ולא מן הנמנע שאנו מבינות אותה באופנים שונים. לתפישתי "זלילה" הינה אכילה שבראש ובראשונה מלווה בשיח פנימי מבקר. היא אכילה שבה אנו חווים חויה סובייקטיבית של חוסר שליטה. הפרדוקס הוא שככל שאנו מנסים לשלוט בה, אנו מוצאים את עצמנו חסרי שליטה יותר ויותר. מה קורה בחג? 1. אנו נפגשים עם מזונות "חד פעמיים", זאת אומרת מזונות שאינם נגישים לנו במהלך השנה אלא בערב מיוחד זה. אי לכך, באופן טבעי נחוש כמיהה לאותם מזונות. גם הרזים שבינינו חווים אותה חויה ויתכן שיחושו מלאות שאינה שגרתית לאחר ארוחה שכזו (החג הזה, הסבי תשומת ליבך לרזים במשפחה, עשי מחקר עצמאי סמוי). ההבדל הוא שהם יתמקדו בחווית הטעם וההנאה (כשהשמנים בראשם לא יהיו פנויים לחוית הסיפוק בשל ההתעסקות הבלתי פוסקת ב"אסור לי") ולאחר הארוחה לא יעשו מזה ענין גדול (כשהשמנים בראשם, יהיו עסוקים בהלקאה, רגשות אשם, כעס והחלטות דיאטטיות נחרצות). 2. מסיבה מובנת ובלתי מובנת - בני ישראל המודרניים שמים את האוכל במרכז. ובשביל השמנים בתודעתם זהו כל עולמו של חג יהודי. ובחג זה "כולנו מסובים"- נשכח. רעיון הביחד נגוז, הרעון בשמו התכנסנו - גומד. כשהאוכל הוא מהותו של ערב החג לצד הראש הדיאטטי שמנחה אותנו להגבילו - לא פלא שאנו מוצאים את עצמנו בשיאה של המלחמה. וכבעבר, גם הפעם, אל לנו להיות מופתעים מהתוצאה. הראש הדיאטטי הוא המקור לחוית מתח סביב שולחן החג - לא המאכלים עצמם ולא מצב הכוכבים בשמים. נסי לראות את החג כהזדמנות למפגש משפחתי-חברתי, כשהאוכל הוא רק חלק ממנו ולא העיקר שבו. אינני מבטיחה שזה לבדו יעשה בשבילך את העבודה כי נדרש קצת יותר מזה, אך זו יכולה להיות הזדמנות לחויה מענינת. 3. המפגש המשפחתי בערב החג מעורר רגשות , גם נעימים וגם לא נעימים - האופן שבו אנו יודעים להכיל ולנהל את העולם הרגשי שלנו, בהחלט מקבל ביטוי גם כאן. ה"זלילה" ותוצריה הרגשיים והפיזיים, היא השלכה של יחסייך עם אוכל תפישתך את גופך (הוה אומר, הראש הדיאטטי המשמין איתו את מגיעה לשולחן) ויכולתך להתמודד באופן בונה עם עולמך הרגשי - החג הוא רק עוד זירה המשקפת יחסים אלה ותפישה זו. שינוי אמיתי יבוא לאחר שינוי מהותי ביחסים אלה. בברכת חג חירות שמח שלך לאה פינטו