אכילה ריגשית

לפני מספר שנים הייתי אצל מטפלת שמתמחה בטיפול של אכילה ריגשית ואמנם היגעתי למספר הבנות באשר לגורמים מסוימים שגורמים לי לאכילה ריגשית אבל לא היצלחתי ואפילו כיום אנני מצליחה לנטרל את האכילה מהגורמים לה, עצם ההבנה למה אני אוכלת ברוב המיקרים לא מסייע לי לא לאכול ולא להיכנס למצב של בולמוסים. ראשית אני לא רוצה לשמוע יותר את המילה דיאטה כי ישר אני נהיית רעבה,שנית רוצה לאכול שפוי ולא פרוע ,לא רוצה להכין עוגה בבית כי אני אוהבת עוגות אבל לא להרדם עד שהתבנית ניגמרת ואין יותר עוגה. באמת רוצה לאכול לפי הרגשה של רעב ושובע וצמא נכון אבל אני כל כך שבויה בתבניות של דיאטות,קלוריות,אכילה כל 3 שעות,אוכל מזין ונכון ולא ג"נק פוד,שקילה יום יומית שאם אני רואה בה 100 גרם יותר אז אני מתחרפנת ואין לי מצב רוח למשך כל אותו יום בגדול האוכל מנהל אותי ולא אני את האכילה. מה עושים איך מתחילים ממה האם יש משהו כן טוב בדפוסים הישנים של האכילה? למשל האם כן טוב לאכול כל 3 שעות עד שהגוף יפתח בעצמו רגישות לרעב? או ששוב הדיאטה מדברת מימני??? על כל אלה הייתי רוצה לקבל תשובה בינתיים אני מלאת חרדות פן החלטתי להפסיק להיות משועבדת לדיאטות תגרום לי להשמנה פראית... פעם באחת הקבוצות של דיאט קלאב שאלנו את המדריכה שהייתה אהודה על כולם "מה עוד צריך לעשות בשביל לרזות ולא להיות תקוע כל החיים בדיאטות והיא בצחוק ענתה שכניראה לתקוע כדור בראש וגם זה בספק אם יעזור.

מיכל היקרה, את נשמעת לי כמו שבויה שהייתה יותר מידי שנים במחנה שבויים והפנימה בתוכה את כל הכללים הנוקשים שחלו על האסירים שם. את מפחדת לאפשר לעצמך להיות אדם חופשי ובוחר ומנוהלת חזק מאד על ידי מנטליות דיאטתית. נראה גם שלמרות הטיפול שעברת לא השתחררת עד הסוף מאכילה רגשית. את מלאה חרדות כי את שוקלת ללכת בשטח שלא מוכר לך לבד. ללכת בשטח לא מוכר בלי מדריך משול לטיול בגונגלים של אמזונס בלי מפה ובלי מדריך - זה מפחיד ומסוכן. המסע להרזיה ללא דיאטה משול לטיול בשטח לא מוכר וכדאי מאד להיות מלווה במדריך המכיר את הדרך. יש לך הרבה שאלות מאד חשובות ועל כולם אפשר לענות רק אחרי שמכירים אותך היטב ומלווים אותך בתהליך אישי צעד אחרי צעד. מאחלת לך טיול נעים, בלה

שלום מיכל אינני בקיאה בטיפול, אותו את מתארת ויכולה להתרשם רק ממה שבחרת להציג בפנינו ולהתייחס בהתאם. להכיר בסיבות הרגשיות לאכילה זה דבר אחד ואינו כולל בתוכו את הפתרונות. עצם הידיעה אינה מספקת ולעיתים קרובות מדי אף מקבעת את המצב. ואז התסכול עצום. בעולם מסתובבים מיליוני אנשים מודעים. כל כך מודעים למכשלותיהם, לבעיותיהם ולחולשותיהם. אז מה? ממתי מיקוד בחולשה שלנו, מחזק אותנו ומקדם אותנו? לרוב, יש לזה את הכח לגמד ולחליש אותנו. הציטוט של גברת דיאט-קלאב מציג תפישת עולם שכדיאטנית המאמנת בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אינני שותפה לה. תפישת עולם שכזו, לא פותחת לשינוי אמיתי ויותר מכך מקבעת אותנו ב"בעיות" שלנו במקום להוציא אותנו למרחב של אפשרויות הסתכלות חדשות. משתמע מהפוסט שלך כי הבנת אילו רגשות מעוררים אותך לאכילה ושמאד ברור שמה שאת צריכה לעשות כעת זה להימנע. מבחינתי, לא קיבלת את הכלים הנכונים לעבודה יעילה עם עולמך הרגשי. כיוון שההמנעות עצמה (כבר ברמת ההצהרה על כוונת ההמנעות) יוצרת רגשות והתנגדויות. וכאן נפתחת לה חזית חדשה, לא די שהרגשת רע מקודם, עכשיו יש לך סיבה טובה להרגיש עוד יותר רע (בגלל האוכל והאכילה). כשאנו שואפים להגיע למטרה כלשהי, לא יתכן שנתמקד במה שלא מאפשר. בעולם האימון, המיקוד שלנו הוא במשאבים, בעוצמות, יכולות, בגדולה שלנו. כל עוד המיקוד הוא בבעיה וב"מה לא לעשות", הסיכוי שזה בדיוק מה שתעשי גבוה מאד. ובשורה התחתונה, על אף ההצהרות והכוונות הטובות, את נותרת בחוסר סיפוק (לא סיפקת את צרכייך האמיתיים כי ההתעסקות היא באוכל ובאכילה) ובעוגמת נפש, אכזבה ותסכול (הגדלת וטיפחת את השמנתך הלא-רצויה) אם את מעונינת בתהליך פורה, עלייך לצאת ממרחב חדש של הסתכלות ולא להמשיך להתבוסס במה שאת מכירה כל כך טוב.את לא באמת יכולה לפתור בעיה, כשאת בתוכה עד צואר. ממליצה לך על ליווי אישי ומקצועי כיוון שיש כאן דרך חדשה לחלוטין, ללכת בה. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו