מנסה להבין את הגישה..

קראתי כאן בפורום ובמאמרים, כאחת שמאמינה שמחשבה יוצרת מציאות זה נשמע לי נכון. כלומר, אם הבנתי נכון... המחשבות שלנו בנוגע לאוכל, בנוגע לחיים...יוצרות את הההשמנה. נכון? כלומר, ברור שהאכילה הרבה מידי גורמת בתכלס להשמין,אבל זה שאנו מקשרים בצורה מחשבתית בין הרגשות, או מצבים לא נעימים לאכילה-היא זו שגורמת לנו לאכול יותר ממה שהגוף צריך. נכון?

ערב טוב יעל לכל התנהגות שלנו, קודמת חשיבה, בין אם מודעת ובין אם לאו. גם להתנהגות האכילה שלנו. הרגש זה מה שנמצא באמצע, בין החשיבה לפעולה. אמרת נכון. קיימים אצל כל אחד מאיתנו, במח, הקשרים נוירו-אסוציאטיביים לגבי כל דבר שאנו מכירים, כולל אוכל. מכאן התפקידים השונים שאנו מייחסים לאוכל עד כדי הנפשה ממש: כמנחם, חבר, אויב, מקור לפיצוי, בילוי וכדומה. כשהאכילה הופכת "מזיקה" ויוצרת חוסר איזון ונוחות בחיינו, אלה הם הקשרים אוטומטיים שאותם אנו רוצים לנתק תוך שאנו יוצרים חדשים תחתם, ואגב, אכילה רגשית היא אכילה בתגובה למגוון רחב של רגשות ולא רק הלא נעימים שבהם. בברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו