למה?

למה כל פעם שאומרים את המילה "דיאטה", אני מקבלת תיאבון בלתי מרוסן? למה כשאני כל כך רוצה לרזות, אני חוטפת תיאבון בלתי רגיל? למה אני אוכלת כל הזמן לחם ובצקים, ולא נוגעת בירקות ופירות? היום, הרגשתי רעב אמיתי, הכנתי לעצמי צ'יפס והמבורגר פרגיות. ונהניתי!!! החלטתי לשים "קצוץ" על דיאטה, ואז אני שבעה יותר. הבעיה שלי שאני חיה לבד וממש, אבל ממש אין לי חשק להכין לעצמי דברים "מזינים ובריאים". ואז כשהרעב מגיע, אני פשוט תופסת פרוסה או שתיים, מורחת עליה מכל הבא ליד וזה משביע אותי.... לשעה. ואז המעגל מתחיל -עוד פעם פרוסה עם משהו, או כמה עוגיות וכך עד הערב. ואח"כ,בערב, אני נותנת לעצמי שיחת מוסר. כמה שלא הייתי בסדר, ואיך אני "צריכה" לאכול ועוד כהנא וכהנא. אתן יכולות אולי לתת לי כיוון? אני גבולית. לא ממש שמנה, אבל לפי ה-BMI אני בהשמנה. תודה

בוקר טוב שולי "למה?" היא מילת שאלה שבאימון אנו מעדיפים לותר עליה כיוון ש: 1. לרוב היא רטורית - אנו שואלים לצורך שאלה כשהתשובה לכאורה ברורה לנו. 2.זוהי מילת שאלה המגלמת בתוכה ביקורת עצמית ומימד של קורבנות "למה זה קורה לי?" "למה זה מגיע לי"... מכאן, אין זו מילת שאלה אפקטיבית המייצרת איזשהו מסלול חשיבה יצירתי אשר פותח אפשרויות לפתרון אלא תוקע אותך מתבוססת בבעה שהולכת וגדלה, תחילה בתודעתך ולאחר מכן במציאות חייך. הצעה לי אלייך - למדי להחליף את מילת השאלה "למה" במילות שאלה כמו: "מה" ו"איך", לדוגמא: "מה מייצר אצלי תאבון בלתי מרוסן?" (אני, אישית, חושבת שזו הדיאטה עצמה יחד עם חוסר האונים מול הפער שבין המקום שלך כרגע למקום אליו את שואפת) "איך אני יכולה לעזור לעצמי?" "מה מקשה עלי באמת ואיך אוכל להקל על עצמי בדרך להשגת מטרתי?" אלה הן שאלות היוצרות מסלולי חשיבה פותחים ומאפשרים. האם את מסוגלת להבחין בבדל שהן יוצרות בעולמך הפנימי? הכיוון שאשמח לתת לך הוא לוותר על הדיאטה ולהכנס למסלול חדש של חשיבה ועשיה. קראי יותר בפורום על מנת להבין את הגישה המדוברת היא גישת ההרזיה לא דיאטה בהצלחה רבה ובברכת שבוע פורה שלך לאה פינטו

אז ככה, רק עכשיו קראתי את התגובות שלכן. לאה, פתחת לי פתח למחשבות. טוב מאד. אני כבר עכשיו מתחילה לשאול את עצמי את השאלות הנכונות. אני מודעת לזה שהאוכל אצלי הוא צורך נפשי ולא פיסי. אבל היות והתעלמתי מזה כנראה,הגוף שלי אותת לי:"היי, גברתי, שימי לב אלי !" אם רע לי בנפש, אין סיבה שאתנקם בגוף שלי. וככה אני,עושה טוב לכל העולם, אבל כשזה נוגע לי, אני לא קיימת. וזה עצוב-מודה. חונכתי לתת לכולם מעצמי ולעצמי כלום. במילה חונכתי אני מתכוונת שככה כולם התיחסו אלי,ואם חלילה עשיתי למען עצמי,אז אוי אוי אוי אני אגואיסטית. משמע תהיי אלטרואיסטית על חשבון עצמך. כך שהיום אני צריכה להקדיש למחשבות כיצד אני יוצאת מהמקום הזה. אני מודעת לכך שהתהליך הוא לא זבנג וגמרנו. כמו שאמרתי - תהליך. כך שמהיום אני יוצאת לדרך בעזרתכן האדיבה,ואשאל את עצמי את השאלות הנכונות,ואני מאמינה שגם תהיינה לי תשובות. אז יום טוב ושבוע נהדר שולי