מיואשת!

אני בת 26, למודת דיאטות, וכמובן נעה כל הזמן בין המשקלים השונים, אין לי עודף רב, אך משתוקקת להגיע ליציבות וכן גם לגזרה שנכונה לגוף שלי שאני בטוחה שאינו שואף להיות עם שומנים מיותרים.קוראת נלהבת של הפורום הזה ומסכימה איתו מאד.מנסה לחשוב כאדם רזה ולשים לב לשיח הפנימי שלי, ולדאוג שיהיה אוהד ומלא תקווה וחיוביות. לעיתים כמו ממש עכשיו, אני מוצאת עצמי עמוסה בבילבולים ומחשבות קשות ובצמתי דרכים, זה גורם לי המון עצב, מצב רוחי נופל ואני מתאפקת בכל כוחי שלא "לפתור" את הבעיה ע"י האוכל, מחכה שעה- 4-5 שעות וזהו, לא מסוגלת יותר, ומתפנה לבלוס כמויות עצומות של אוכל שמרפדים את הכאב והבלבול בשכבות רבות של שומן. גם בימים שבהם אין את צמתי המשבה קשה לי, לפעמים אני בטוחה שאיני רעבה, אך איני יודעת כיצד לפתור את הצורך המתעורר, כיצד לספקו, ולעיתים פונה לאוכל ולא רק לכמויות גדולות אפילו כמות ממש סמלית , אך אני יודעת היטב שלא מדובר ברעב. אני מיואשת, אני כבר לא יודעת מה לעשות, קשה לי, ניסיתי טיפול, ניסיתי הכל, אני מרגישה שאני מפספת את עצמי ואת החיים, אני יודעת שהמיקוד אמור להיות אחר, אך נראה לי שהגעתי לבור כזה.האם אפשר לעשות עוד משהו? האם יש משהו מעודד בכל הבור הזה? א שאני סתם טועה במיקוד ובוחרת להביט על הרע במקום על הטוב? שבת שלום!

היי ליאת, אני מכירה את התופעה שעליה את מדברת, גם אני בעבר הייתי נוהגת ככה. אני ממליצה לך להתחיל לעסוק בספורט ואת כל המתחים שלך תוצאי בזמן הפעילות מאשר בסלון מול הטלויזיה וכמויות גדולות של אוכל תירשמי לחוגים שאת אוהבת , ותהפכי אותם לתחביב שיבוא במקום האוכל .ותיראי שתתחילי להנות ולהריש טוב עם עצמך בנוסף לכך תשמרי על אורח חיים טוב יותר. אם את מעוניינת תלמדי קצת יותר על תזונה נכונה במקום לעסוק בדיאטות מפוברקות ומיד תרגישי בהבדל (: בהצלחה,

http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017

ליאת היקרה, את מתארת בעיה מוכרת וידוע הנקראת אכילה רגשית. אכילה רגשית נובעת מקונפליקט לא פתור כאשר אדם מסיח ממנו את דעתו על ידי אכילה. כמובן שהפתרון הזה הוא זמני ולא יעיל ועד שלא נפתר הקונפליקט במלואו הבעיה חוזרת על עצמה. אם לדוגמא יש לך קוץ גדול ברגל הדבר יגרום לך לכאב ודלקת , מטרת הכאב היא להסב את תשומת לבך אל המקום הכואב על מנת שתסתכלי עליו, תראי שיש שם קוץ ותוצאי אותו. אין הרבה טעם להסיט את המבט מהקוץ גם לא לשמוע מוזיקה כדי לשכוח מהכאב וגם אקמול יעזור רק לפרק זמן קצר, כל עוד הקוץ יהיה ברגל ימשיכו הכאבים ואף יחמירו . מה היית מציע לאדם שהיה מספר לך שיש לו כאב ברגל בגלל קוץ והוא כל הזמן לוקח אקמול? אני מניחה שהיית ממליצה לו להוציא את הקוץ אחת ולתמיד,ומה אם הוא היה אומר שהלך למרפאה ניסה להוציא את הקוץ אבל הכאבים עדיין שם? בטח היית מבינה שהקוץ לא הוצא במלואו , אחרת לא היו כאבים. הקונפליקט הפנימי שלך הוא כמו קוץ הגורם לך כאב רגשי רב, הדרך שלך להתמודד איתו בעזרת אקמול= אכילה היא דרך לא יעילה ולא מועילה. אם את רואה שגישה אחת לא עוזרת , נסי אחרת. לא צריך לפחד מלהסתכל על הקונפליקט = הקוץ הזה בעיניים. צריך אומץ ומלווה טוב ומקצועי על מנת לפתור את הבעיה, להוציא אותך מיאוש ולאפשר לך חיים מלאים ומאושרים . מקווה שתפרגני עצמך מיקוד פרואקטבי השואל איך אפשר לצאת מהמצב אליו נקלעת. שיהיה לך סוף שבוע מקסים. בלה