תהליך..

שלום למנהלות וחברי הפורום. אני משתתפת סמויה בפורום זה כבר שנה. בשנה האחרונה עברתי שינוי פנימי עמוק בקשר לנושא המשקל, ההרזייה והחיים בכלל.. נקודת המוצא היתה שדיאטה מעולם לא התאימה לי ולכן חיפשתי דרכים אחרות, חתרתי לשינוי פנימי בתודעה שלי ולמדתי את עצמי מחדש. נעזרתי באימונים תקופה מסוימת וזה מאוד עזר לי להפתח לדרך חדשה. תקופת הלמידה, הניסיון והטעייה נמשכה מרבית השנה ואילו "היישום" של הדברים שהוא פועל יוצא החל רק לאחרונה, לפני כחודש. שמתי לב אילו שינויים מדהימים חלו בגישה שלי כלפי עצמי, כלפי הגוף, כלפי נושא המשקל. בכל התקופה ירדתי כ-5 ק"ג, הרזייה טבעית שנעשתה ללא מאמץ כלל... מה שמאוד הפתיע אותי. כמובן שהתוצאה אינה דרסטית לעומת מה שנשאר אבל זו הפתעה לטובה. העניין שבגללו אני כותבת כאן הוא בעצם נקודת מוצא שהגעתי אליה ומעט מבלבלת אותי. יש לי עודף משקל שמזיק מאוד לאורח חיי ולבריאותי, מס' ק"ג לא מבוטל. מצד אחד למדתי דרך התהליך לאהוב את עצמי, לכבד את גופי, להקשיב לו, לתקשר איתו. תחילת התהליך אני מסתכלת במראה ורואה בחורה יפה ומלאה, שופעת חיים ומקרינה שמחה לעומת הבחורה שהסתתרה מעצמה והיתה בכלא של איסורים. הבטחון העצמי שלי מרקיע שחקים. אלא שאורח החיים שלי מבחינת המשקל נטו לא השתפר בהרבה.. כלומר עדיין יש לי הרבה מה לרדת.. וזה נטל פיזי מעין כמותו. כלומר, הנטל נפשי כמעט ונעלם אך הנטל הפיזי עדיין קיים.. עניין ההקשבה לגוף יצא לפועל לפני כחודש במעבר כל כך חלק שכמעט לא הייתי מודעת אליו.. מה שקורה עכשיו הוא שאיני מתייחסת כלל לנושא האכילה, אני נזכרת לחשוב על אוכל רק כשאני רעבה וישנם ימים שאני ב7 בערב נזכרת שלא אכלתי מ-12 בצהריים ורק אז מרגישה את הרעב. לעומת זאת, ישנם ימים שמאוד מבלבלים אותי. יש לי פתאום חשק עז לטעם מסויים ואני צריכה הרבה ממנו כדי להשקיט את הדחף. מבינה לחלוטין שזה בסדר וזה קורה אך שאריות הדיאטה בתודעה שלי גורמים לי לחשוב 'כיצד ארד במשקל אם אשמע לצורך הזה'... אני בוחרת תמיד להישמע לגוף כי למדתי שאין "משמין או מרזה" והאוכל הוא לא זה שמשמין אותי אלא הפרשנות שלי למאכלים מסויימים היא הגורמת להשמנה שלי..ולמרות אלה לפעמים הספקות מתחילים לכרסם בתהליך שעד כה כל כך בטחתי בו והייתי מלאת אמונה שאגיע למשקל גוף נוח מבחינה פיזית ואסתטית. אשמח לקבל חוות דעת. וסליחה על אורך הפוסט.

לאחר קריאת הפוסט שמתי לב בסופו לניגוד שמבטא בדיוק רב את החששות שלי. כתבתי מצד אחד "כיצד ארד במשקל אם אשמע לצורך הזה" ומצד שני כתבתי "אין משמין או מרזה כי הפרשנות לאוכל כי המשמינה ולא האוכל עצמו" שני משפטים שסותרים את עצמם לחלוטין.. לצורך העניין אני יודעת ששוקולד לא משמין אלא אם מתייחסים אליו כאל פינוק, איסור, משהו שמותר רק במקרים מיוחדים וכו'- זה יגרום לחשק "מדומה", שמקורו לא בהקשבה לגוף.. אלא בחשק שמקורו בעצם האיסור. אז אני אוכלת שוקולד אם בא לי אבל קצת לא שלמה עם זה..

גם אני כמשתתפת בפורום הזה ולומדת הרבה מאוד אני מוסיפה שהפורום מדהים.מדהים. כל הסבר שניתן כאן עי מנהלות הפורום נותן חיזוק ותמיכה, שבת שלום

שלום לך נראה לי שהגעת עכשיו לשלב של קצירת הפירות וכל מה שעליך לעשות זה לחכות לפירות הנהדרים האלו. אם רק לפני חודש את באמת התחלת לאכל מתוך צורך גופני וראית שזה גורם לך לאכול אחרת לגמרה אז כדאי לתת לזה את כל הזמן שצריך . פיקפוקים בדרך זה דבר טבעי ואם את ללא ליווי מקצועי אז את גם לבד שם (לא הבנתי איך עברת את התהליך הזה ). בכל אופן אני מחזקת את ידייך ומאחלת לך המשך שינוי פנימי וחיצוני. האיזון המשקלי יגיע בהמשך תני לגופך את הצאנס. בברכה, בלה

שאני עדיין מאוד בטוחה בתהליך שעברתי ועודני עוברת. בנוסף, עובדה ששינוי התרחש גם תוך כדי התהליך אחרת כיצד נעלמו להם 5 ק"ג? לאחר שחשבתי על הנושא הבנתי שיכול להיות שבימים מסוימים הגבלתי את עצמי שלא במודע וזה מה שגרם להתפרצות של חשקים פתאומיים... אחרת באמת אין סיבה. סך הכל אני בתקופה טובה בחיים והשינוי הזה האיר לי את הדרך וגרם לי לברך על הקושי שלי כי דרך התהליך הבנתי כל כך הרבה על עצמי. ישנם ימים ששאריות תודעת הדיאטה נותנים את אותותיהם אבל אני מניחה שזה יחלוף. בהחלט הגעתי לשלב שבו אני יכולה לקצור את הפירות כי עברתי תהליך קשה, מתיש כואב אבל שווה כל רגע כי הגילויים שלי היו מדהימים. עלי לעבוד על נושא ההגבלות שלפעמים אני יוצרת וכלל לא מודעת.. זה "יוצא" לי... אני חושבת שכאן מקור התפרצות החשק הבהולה. אני מודה על תשובתך המעודדת. תודה רבה.

שלום האם תוכלי להסביר איזה תהליך עברת ? האם פסיכולוגי ? אימון ? וכמה זמן האם תוכלי לשתף אותנו בנקודות חשובות שעברת בתהליך ? מה גילית על עצמך האפ רק מקריאה בפורום ? תודה לשיתוף ובהצלחה

ליהי שלום לך התהליך נמשך שנה וכולל בתוכו המון רבדים. כמובן שיש גם פן פסיכולוגי ופן התנהגותי.. איני רוצה לשתף את כל העולם בשינויים שעברתי כי זה מאוד פרטי ואישי שלי.. בנוגע לעניין ההשמנה אני יכולה להגיד באופן כללי שדרך התהליך הבנתי שהזנתי את ראשי מגיל מאוד צעיר בהגדרות שגויות, בהתייחסות קלוקלת אל אוכל ואל מה שהוא ייצג עבורי... הנזק נגרם בעיקר מדיאטות ומתודעה של הגבלה שפשוט ייסרה אותי במשך כל השנים. הבנתי כמה הייתי חלשה וחסרת הבנה מול ההשמנה שלי. רציתי לטפל בה, רציתי לפתור אותה אבל עשיתי כל דבר אפשרי חוץ מלטפל בשורש הבעיה ובמקום שתעלם הבעיה רק גדלה יותר ויותר.. דבר חשוב מאוד שכן אשתף אותך הוא שהבנתי כמה נתתי לזה להשפיע לי על כל מיני תחומים בחיי שאינם קשורים בכלל לגופי בין אם הוא שמן או רזה. דבר מאוד יקר שהרווחתי הוא להעריך את עצמי בכל תחום בנפרד וגיליתי כמה טוב יש בי וכמה אני מוכשרת בהרבה תחומים. הפכתי לבחורה רזה מבחינה נפשית, לא אחת שמתכננת מה לאכול ומתי וכמה, לא אחת שצריכה את השליטה המדומה הזו... למדתי לחיות את החיים עכשיו ולא מתי שארזה. למען האמת אני מרגישה רזה, לפני שאני מסתכלת במראה אני מצפה לראות דמות רזה כי במחשבות שלי אני כבר רזה אבל כפי שבלה אמרה...עלי להיות סבלנית וזה יגיע. כמו שהתהליך הנפשי לא קרה בבת אחת כך גם לגוף ייקח זמן ואני מכבדת את זה. מכיוון שגרתי בארה"ב במשך השנה עברתי את התהליך עם מאמנת בארה"ב לפי non diet approach, הלוא היא הגישה המדוברת כאן בפורום. הפורום תרם לי המון, זו היתה תוספת מדהימה להבנה שלי אך זה בלבד אינו מספיק.. אני חושבת שלפרגן לעצמך תהליך כזה זה הדבר הכי טוב ויקר ערך שתוכלי לתת לעצמך.