קשה לי

התחלתי לישם את השיטה לפני כשבועיים. אני מודה, קשה לי כך כך להיות עיקבית. ביום שהולך לי אני מרגישה ניפלא,אבל קורה שיום למחרת אני עןשה את ההפך הגמור ואוכלת מכל הבא ליד במין אטרף שעושה לי איכס מעצמי. אני חייבת להודות שביום "שהולך לי" זה לא יום שאני אוכלת כל מה שבא לי ,אלא אוכלת טוב,חושבת לפני האכילה:"איך הייתי אוכלת עכשיו אם הייתי רזה?" אם הייתי אוכלת איך שבא לי הייתי מעלה עשרה ק"ג כי בכל מה שקשור בשליטה עצמית באכילה אני לא משהו(ולכן הגעתי לאן שהגעתי). מה שמטריד אותי זה איך להמעיט את התקפי הזלילות למינימום האפשרי, בתקווה שלבסוף יעלמו(כשאני אומרת התקפי זלילות,אני מתכוונת לאכילה של כמויות גדולת,מתוק ,מלוח ושוב מתוק ושוב מלוח כשכבר מזמן אני לא רעבה)והאם בכלל לחשוב "איך הייתי אוכלת אילו הייתי רזה" זה נכון או שגם פה אני טועה. בכלל הייתי שמחה לכמה טיפים שיעזרו לי בכל הקשור לשליטה עצמית בנושא האכילה. תודה.

ערב טוב לך ראשית, ברוכה הבאה לפורום ומאחלת לך להפיק ממנו את המיטב. אני מתרשמת שיש כאן אי הבנה בנוגע לגישה שאנו מביאות על במה זו. תאומים יקרה (כינוי מוזר), נראה כי את מנסה לעשות עוד דיאטה רק עם כלים קצת שונים. לא פלא שאת חשה עוגמת נפש ותסכול. לא פלא שאת חווה בולמוסים כמו בכל דיאטה, כי את פשוט עדיין מחפשת סוג של דיאטה. איזושהי שיטה שכל מטרתה היא לעזור לך לרסן את האכילה שלך, לשלוט בה. שליטה עצמית היא בדיוק הדבר שלמדת במסגרת החשיבה הדיאטטית . את מנסה לשלוט בהתנהגות שלך תוך התעלמות מהעובדה שההתנהגות שלך היא תוצר של סגנון חשיבה, צורת התייחסות לאוכל, לגוף, לעצמך. ההתנהגות שלי היא תוצר של אמונות שהשרשת בתוכך. כל נסיון לשלוט בהרגלי ההתנהגות מבלי ליצור שינוי בהרגלי החשיבה, הוא עקר. כשאת שואלת את עצמך "איך הייתי אוכלת עכשיו, אם הייתי רזה?" מה התשובה? אלו תשובות עולות? באיזה טון את שואלת את השאלה? אשמח לתשובותייך. אני הייתי מציעה לברר איך אדם רזה (אמיתי) חושב? לא איך הוא מתנהג. מה הוא מאמין על גופו? מה הוא מאמין על מזון? מה הוא מאמין על עצמו בהקשר זה? במה הוא מתמקד? על זה אנו מדברים, כשאנו עוסקים בשינוי גישה. ההתנהגות (האכילה) היא תופעת לוואי. צר לי לאכזב אותך, אך לא אוכל לעזור לך לגייס יותר כח רצון ומשמעת עצמית. מבחינתי, תהליך נכון נבנה על שינוי מבפנים, במערך התפישה שלנו. כשזה קורה, אנו מייצרים התנהגות חדשה. כל התנהגות שלנו, משקפת את הגישה שלנו ולכן התנהגות היא מצע ללמידה על מה שמתחולל בעולמנו הפנימי. כל נסיון לדכא את ההתנהגות הזו בכח, הוא פספוס אדיר ומבטא חוסר מודעות לעצמנו. לטעמי, כל עוד את מתמקדת בהתנהגות חיצונית, את לוחצת גז בניוטרל. מיותר וחבל. במקום להלחם בבולמוסים, נסי להבין מה יוצר אותם. ללא כעס, ללא אשמה, ללא פחד. שאלי שאלות שמכוונות פנימה, אל מערכת ההנעה שלך. מקווה שהארתי ולו במעט ובכל מקרה, את מוזמנת להמשיך ולשאול, לברר ולחקור. בברכת חג אורים שמח שלך לאה פינטו