מהפכה

היי למי שתקרא את מה שאכתוב כאן, ותודה על תשומת הלב. א. אני בת 25 עוד מעט, בעלת גוף נשי (קימורים, צמיגים, שפע של רכות וחום, איך שלא תקראו לזה), תל אביבית. ב. יש לי נטייה לאוכל טבעוני, מטעמים אידיאולוגיים ובריאותיים, למרות שכבר די הרבה זמן (למעשה, מאז שחזרתי מהודו לפני קצת יותר משנה) אני אוכלת גם ביצים וממש מעט מוצרי חלב אם הם במקרה מעורבים באוכל שכרגע לפניי. ג. אני מאוד שמחה לשים לב למגמה של אנשים שנמאס להם מהתכתיבים התרבותיים של דימוי גוף מסוג מסוים שלא מתאים לכולם, והפיכת כולם לאומללים. ד. מצד אחד, יש לי את הרצון להשתייך לקהילת הנשים שמלקות את עצמן ואת גופן, כי יש שם גם אהדה וגם משהו ברור שאומר לי מפורשות מה עליי לעשות על מנת להיחשב מקובלת על ידי החברה, על ידי גברים ולהיות אדם מושך. מצד שני, יש לי את הרצון לשים Z על כולם, פשוט ליהנות מהחיים, מדי פעם לאכול כך, מדי פעם לאכול אחרת, מדי פעם להיות מטופחת ומדי פעם להיות פחות מטופחת, פשוט להיות מי שאני, בלי לחשוב על האוכל, על המשקל, על התמונות שלי ומה אנשים חושבים עליי. בא לי לעשות מהפכה. להניח מטעני חבלה במרזי מורית, שומרי משקל ובמשרד של אולגה רז. לקרוע את כל שלטי החוצות שיש בהם דוגמניות. לקחת את כל הגברים החתיכים של העולם ולהפוך אותם לצעצועי השעשוע הפומביים שלי, שיהיו השפנפנים שלי. לא יודעת למה אני משתפת אתם בזה. אולי כל זה יאמר משהו למישהי. שיר

שיר היקרה. גם אני בעד מהפכה שאת מציע אבל אני מציע לעשות מהפכה המשתשמת בעוצמת הרכות. לא לפוצץ לקרוע ולהשפיל אחרים אלא להעצים, לאפשר התבוננות אחרת ובלי אלימות. גנדי הצליח לעשות מהפכה בלי יריה אחת ובלי שום אלימות, הלוואי וכולנו היינו לומדים יותר ממנו. בברכה בלה