ומה אם אסור לי לאכול דברים מסויימים מבחינה רפואית?

בלה/לאה שלום, אני פועלת לפי השיטה שלכן אך יש לי הסתייגות כיוון שאני נמצאת בטיפול כבר כחודש שבו אני צריכה להימנע ממספר סוגי מאכלים ובנוסף לכך אני נמנעת באופן קבוע מגלוטן כיוון שיש לי צליאק. עצם ההימנעות ממאכלים אלה כבר מצמצטמת לי הרבה אפשרויות גיוון באוכל ואני מרגישה שמבלי שאני רוצה אני נמצאת בדיטה מסויימת כי יש לי הגדרות. מה דעתך?

שלום נועה נועה, אם אנו רואים בהשמנה תוצאה של התרחקות מעצמנו ומגופנו, יצירת ריחוק וניכור מול צרכנו הביולוגיים והרגשיים, אזי תהליך הרזיה הוא תהליך הפוך של התקרבות ותשומת לב לעצמנו, על צרכינו הביולוגיים והרגשיים. בתהליך שבו את בוחרת להתייחס לעצמך ולגופך באהבה (שמשמעותה בראש ובראשונה קבלה ללא שיפוטיות מסרסת), מה תרצי לעשות למען גופך אם לא להכיר בצרכיו המיוחדים ולסייע לו להרגיש טוב? הנטיה לקחת משפט ולנתק אותו מהקשרו הרחב יוצרת לא מעט אי בהירויות ואף בלבול. בכל פעם שאת מוצאת עצמך מבולבלת, נסי לזהות את הנחות היסוד הסותרות ובחני אותן מחדש. הנחות היסוד כאן, כך נדמה לי הן: 1. עלי להמנע מגלוטן בשל מחלת הצליאק - וזו כנראה עובדה (אם כי לפתולוגיה הזו יש כל מיני דרגות עוצמה, יש מי שיול להרשות לעצמו יותר ויש מי שפחות) 2. כדי להצליח בהרזיה ללא דיאטה, אסור לי להגביל דבר. - האם הנחה זו נכונה לך, באופן אישי? האם, כשאת בוחרת להיות חברה טובה לעצמך ופרטנרית נהדרת לגופך, תמשיכי להשתמש במילה "הגבלה" בהזנתו? ואולי זו הרתמות לצרכיו היחודיים? ושאלה נוספת יכולה להיות, כיצד אני יכולה להעשיר את הגיוון שלי? (במקום "אפשרויותיי מצומצמות") ואגב בהקשר זה רכשתי לא מזמן עבור קרוב ספר בישול לחולי צליאק שאפילו אני לקחתי ממנו מתכונים תחושת קיפוח והגבלה היא תוצר של סגנון חשיבה, של מיקוד ב"אין" במקום ב"יש". הכירי באינדווידואליות שלך וכבדי אותה יום נפלא שלך לאה פינטו הסתיי