עצה - אם לילד דשן

שלום רב! בני בן ה-12 שוקל כבר מעל 100 ק"ג!!! ניסיונות קודמים לקחתו לדיאטנית, לצרפו לשומרי-משקל וכד' עלו בתוהו. באמצע היום הראשון הוא כבר נשבר! הוא שונא לעשות מה שאומרים לו, ובוודאי לאכול מה שאומרים לו! חשובה לו השליטה בחייו, ועד עכשיו הוא גם לא הודע שמפריע לו המשקל העודף. הגענו למצב, שאנחנו מגיעים לפגישה עם הדיאטנית והוא... נשאר במכונית! היום, לראשונה, הוא פנה אלי ואמר שהוא רוצה לעשות דיאטה. הוא רוצה פשוט תפריט אנונימי; לא בן אדם שיפגוש אותו וידע שהוא רוצה לעשות דיאטה ולא תפריט כזה שמציע לו כ"כ מעט אוכל, שהוא לא יכול לעמוד בו. אני לא כל כך מבינה מה היא דיאטה ללא דיאטה; בסוף צריך לאכול פחות, לא? אולי תוכלי לייעץ לי עצה כלשהי. בברכה, אמא אובדת עצות.

שלום רב לך אמא יקרה. אכן המצב לא פשוט בכלל. בנך סובל ממחלת ההשמנה, מחלה הפוגעת ותפגע בו בעתיד אם לא תטופל גם נפשית וגם פיזית. חיביים לעזור לו. את מספרת שהוא מסרב לשתף פעולה עם דיאטנית וצריך לנסות להבין מה הוא בעצם מאותת בעזרת הסירוב שלו. כפי שאמרת, הוא אוהב לשלוט בהחלטות של חייו והחלטה מה לאכל היא החלטה אינטימית מאד. כשבא אדם חיצוני וכופה עליו את צורת ההזנה שלו החלק בתוכו שרוצה למרוד ולא לשתף פעולה יוצא למלחמה. בצורה כזו אין אפשרות להשיג שינוי . אני מאמינה שהרזיה ללא דיאטה הייתה יכולה להיות מצוינת עבור מצב שאת מתארת. הרזיה ללא דיאטה עושה מספר דברים. ראשית בודקת את השורשים העמוקים בגללם הופיע הסימפטום ,שבמקרה של הילד שלך זו השמנה קיצונית. אחרי שמבינים מנסים לתת מענה. הטיפול בילד צריך להיות רב צוותי ומשפחתי. כל המשפחה צריכה להתגייס על מנת לעזור לו ולתמוך בו. במקום להכתיב לו תפריט דבר שאין שום סיכוי שיעזור, צריך ללמד אותו להתחיל להיות קשוב לגוף שלו לצרכיו. לדעת לזהות רעב ,לדעת לזהות שובע, לדעת לזהות שיעמום לדעת לזהות תיסכול וכעס, חרדה ופחד, שמחה והתעלות רוח. אחרי שילמד לזהות, יש ללמד אותו לתת מענה בוגר ואחראי לכל אחד מהצרכים של הגוף והנפש שלו. כמובן שהוא חייב לעסוק בפעילות גופנית סדירה ומגוונת. עליך להבין שזה תהליך לא קצר ולא קל ,אבל אם לא תתגיסו לעזור לו עכשיו אין לדעת איזה נזק יגרם לו בעתיד. את מבקשת תפריט ואני ממש נגד תפריטים . זה נפלא שהוא מבקש עזרה ויכולה להיות הזדמנות נהדרת להתחיל טיפול. בהצלחה בלה

שאלה: האם זה טיפול נפשי (שיחות, למשל)?