כמה תובנות ושאלה

היי לאה, בלה, וכל משתתפות (ומשתתפי?) הפורום. כפי שכבר ציינתי אני חדשה כאן, מאוד התחברתי לדרך של הרזיה ללא דיאטה, אני עושה את צעדיי הראשונים ומרגישה שזה ממש נכון עבורי. בתור התחלה מזה יומיים אני מנסה להקשיב לגוף שלי ולאכול לפי צרכיו. מצד אחד, אני נורא נהנית אפילו מלומר (לעצמי, לבן-זוגי וכו') משפטים כמו "מתחשק לי לאכול X" או "לא, לא בא לי X, עכשיו בא לי Y". מצד שני, מצאתי את עצמי פעמים רבות במשך היום חושבת ומנסה להחליט האם אני רעבה עכשיו או לא, האם עכשיו הגוף שלי מאותת לי משהו או שפשוט הגיע הזמן "הקבוע", "המקובל" לאכול - כמו, לאכול ארוחת צהריים בשעה מסוימת. אני מודה שעדיין לא קל לי לזהות רעב אמיתי, זה ממש לא "אוטומטי", אבל אני מקווה שזה עניין של אימון, תרגול והרבה סבלנות. אני מרגישה שאני כרגע "שומעת" את אותות הגוף שלי נורא חלש ולא ברור (אחרי שנים רבות שבכלל התעלמתי ממה שהוא ניסה "לומר" לי). ואז פתאום נזכרתי שדווקא בתקופת ההריונות שלי (שניים במספר) הגוף שלי "דיבר" אליי בצורה הרבה יותר ברורה (או שאולי, אני הייתי הרבה יותר קשובה אליו) - פעמים רבות ידעתי בדיוק, אבל בדיוק מה מתחשק לי לאכול וכמה (אני בטח לא היחידה שזה קרה לה בהריון). דרך-אגב, ואולי למרבה הפלא, רוב הזמן היו אלה מאכלים בריאים שהתחשק לי (כמו "אני חייבת עכשיו סלט יווני עם הרבה עגבניות, גבינה בולגרית ובלי זיתים", או "פירה תפוחי-אדמה"), אבל לעיתים גם גלידה, חמוצים וכו'. העניין הוא שאולי בזכות ההקשבה הזאת לגוף ובזכות זה שבתקופת ההריונות הייתי "משוחררת" מדיאטה, לא עליתי הרבה במשקל בהריונות. ההשמנה הייתה בתקופות שלפני, ובין לבין, ואחרי... מה שבעצם אני מנסה לומר זה שאולי אני צריכה לשאוף "לשמוע" את הגוף שלי באותה מידה ש"שמעתי" אותו בהריון... ועוד שאלה: האם חייבים לוותר לגמרי על שקילה לפי הגישה? אני רגילה להישקל פעם בשבוע, והויתור על כך נראה לי אחד הדברים הקשים ביותר. מה, אני לא אדע א ף פ ע ם כמה אני שוקלת? אשמח, אם תענו לי על שאלה זו. ערב טוב וחג שמח.

לומדת יקרה. ראשית התחלת טוב וחלק מהתובנות שלך מצוינות. הקשבה אמיתית ונכונה לגוף , שזו מיומנות הקיימת אצל כל תינוק והולכת לאיבוד בדרך , דורשת למידה , אימון והכוונה רבים. צריך לדייק ,אחרת זה יהיה בערך ובערך הרבה פעמים זה לא מספיק טוב. אחד הדברים החשובים בגישה היא שאין צריך או חייב, זה לקוח מעולם הדיאטות חוקים, גבולות מגבלות. בגישה הזאת לא צריך כלום. אם את מרגישה טוב עם זה שאת נשקלת אז תמשיכי אבל תבדקי עם עצמך למה את עושה את זה , כמה פעמים את צריכה לעשות את זה כדי להרגיש בנח ומה זה בא לשרת. למה בידיוק נועדה השקילה? האם השקילה מבטאת מערכת יחסים של אימון אהבה וקבלה או דווקא חשדנות וחוסר פירגון. אקח לדוגמא זוג נשוי . כשיש מערכת יחסים טובה של פירגון אהבה וקבלה הדדית אין צורך לשני בני הזוג לרגל אחד אחרי השיני, לוודא שאין בגידה ולשלוח בלש פרטי שיעקוב . אם לעומת זאת יש חשדנות אז כל פעולה תתפרש כבגידה ויהיה צורך בבילוש מתמיד רק כדי לוודא שהכל בסדר.הבעיה היא ששקילה פעם במספר חודשים לא מספקת אותך את צריכה להשקל כל שבוע , מה שאומר שבאופן בסיסי את לא סומכת על הגוף שלך ומרגישה צורך כל הזמן לבדוק. איך הייתה מרגישה אישה שבעלה לא סומך עליה, בודק אותה כל הזמן ושולח אחריה בלשים? מן הסתם גם אם הייתה נאמנה ואהבה את בעלה עצם הפעולה הזאת הייתה גורמת לקרע גדול במערכת יחסים בינהם. אני אהיהי רזה יקרה (מה אם שם קצת יותר קצר...) עליך להתרכז בשיפור מערכת יחסים בינך לבין גופך ,כשזה יקרה תראי שאין לך שום צורך להישקל לעתים קרובות כל כך, תראי גם איך גופך פורח מרגיש טוב ומרזה בלי דיאטה. חג שמח, בלה

תודה רבה על תשובותייך המעניינות ומאירות העיניים. לגבי השקילה - בתור התחלה אנסה להפחית את זה לפעם בחודש, ואראה איך אני מרגישה עם זה...