סוגיות וקושיות

מזה כחודשים אמצתי את גישת ההרזיה ללא דיאטה. אומנם אני לא מרזה, אך לא נלחצת מזה ובטוחה שלבסוף זה יגיע. אני מזהה את נקודת הרעב ונקודת השובע. אך קורה לי שאני מרגישה שבעה ונשאר לי אוכל טעים בצלחת ובשל טעמו הטוב אני בכל זאת אוכלת למרות שאני אומרת לעצמי "את כבר שבעה". למרות שזה קורה אני לא כועסת על עצמי אלא אומרת לעצמי שכנראה זה השלב שבו אני נמצאת עכשיו ובודאי יגיע שלב שיהיה לי קל יותר להשליך את המזון המיותר לפח. איך אוכל לקדם את התהליך?. דבר נוסף התחלתי לומר לעצמי מנטרה מספר פעמים ביום האומרת "אני אוכלת רק שאני רעבה", האם יש בכך על פי דעתך תועלת? אם כן האם יש לך רעיון איך להוסיף למנטרה ולהופכה יעילה יותר?. ונושא אחרון לעת עתה, לעיתים קורה לי לאחר שאכלתי ארוחת צהרים ועבר זמן והגיע שעת ארוחת הערב ואני לא רעבה, יש בי תחושה של חוסר מנוחה ומין מחשבה מציקה שאני צרכיה לאכול משהו ולא ללכת לישון ללא ארוחת ערב. אני מנסה לשחרר מחשבה זו כי אני לא רעבה רק מוחי משדר לי שצריך וברור לי שלא צריך כי אחרת הייתי רעבה ואני לא. אבל המחשבה מטרידה אותי וגורמת לי לחוסר שקט שנרגע רק כאשר אני אוכלת משהו. אנא אם יש דרכים חליפיות להרגעת חוסר השקט הזה? תודה וחג שמח

שלום מלכה כיף לדעת שאימצת את הרעיון ואת עושה את צעדייך הראשונים. מלכה יקרה, טעות היא לחשוב שמעצם הפסקת הדיאטה שחררנו את הראש הדיאטטי. את כרגע נמצאת במקום לו אנו קוראים "דיאטה סמויה". להלך הרוח הדיאטטי ישנם מספר מאפיינים ובינהם: מיקוד בתוצאה גופנית ( מיקוד בצמצום אכילה ובהגבלתה שני אלה ניכרים בפוסט שלך והשלכותהם מגוונות הן ברמת החשיבה והן ברמה ההתנהגותית. קראי את הפוסט שלך שוב והבחיני בהלך החשיבה הזה שאינו חווה היום אלא מחכה למה שיקרה מחר, שמביע חוסר סבלנות וחוסר מיקוד בחוויה הנוכחית ורואה בזה רק שלב מעבר מאוס. הלך החשיבה שתופש את ההתנהגות הנוכחית כמשהו שאינו מקובל ובלתי רצוי. מן אוירה של "יאללה, נו שיקרה משהו" עזבי את "לקדם את התהליך" והתמקדי בתהליך עצמו. רק כך הוא יתקדם. החלק הקריטי טהלא קל בתהליך הוא לזהות את הלך הרוח הדיאטטי ולשחרר אותו לטובת הלך חשיבה טבעי-רזה. את לא מזהה את הלך החשיבה הזה ולכן כמו כל אדם בדיאטה, כמו כל אדם שמן (בהוויתו) המיקוד שלך הוא באיך לנטרל את האכילה שלך, את עסוקה במזון באופן מטריד וטורדני. אז מה בעצם השתנה? אינני מזהה כאן חופש אמיתי שנתת לעצמך לחיות את חייך הקולינריים והגופניים באופן שאינו מבקר ושופט. אי לכך, אני מחזירה אותך לברר עם עצמך את השאלה מה המשמעות של "אכילה בלתי מותנית"? מה זה אומר להיות משוחררת מדיאטה ומהלך רוח דיאטטי? מה זה בכלל "ראש דיאטטי" ? מלכה, כפי שכתבתי היום לאחת הגולשות, לא קל ליצור שינוי בצורת החשיבה שלנו ממקום שאינו מודע לאבחנה בינך לבין החשיבה שלך. כשאני ממליצה על ליווי מקצועי, זו בדיוק הסיבה לכך. קחי כל מי שיהיה מקובל עלייך, מתוך הבנה שישנם בורות שקשה לך לראות לבד, כרגע. ונקודה אחרונה לחזק את מה שנכתב עד כה ונוגעת ל"אנא אם יש דרכים חליפיות להרגעת חוסר השקט הזה?" - בודאי שיש, אך אם הן יבואו כעוד טכניקה דיאטטית שמטרתה לבטל אכילה, מה עשינו אחרת? כשאת משחררת את עצמך מהגבלה של מזון באופן אמיתי ומלא ויוצרת שפע וזמינות בחייך, אוכל יפסיק להיות מטרד ורק אז תתפני למצוא את החלופות באופן טבעי ומתוכך. מאחלת לך שנה מופלאה ומאירת עיניים ודרך שלך בהנאה רבה לאה פינטו