הלכתי רחוק מידי?

בלה/ לאה שלום, אני מנסה לאכול על פי הקשבה לגוף והתוצאה הסופית היא שאני אוכלת לחם עם גבינה, זעתר ושמן זית כבר קרוב לשבועיים, ולפעמים משהו מתוק. הדילמה שלי היא האם להמשיך כך כיוון שאני לא מרגישה רע או משהו להפך טוב לי עם זה כי זה באמת מה שבא לי לאכול, או להכניס גם קצת הקשבה לראש, שהרי זוהי לא תזונה מאוזנת לכל הדעות. באופציה השניה (הקשבה לראש) הרי שאני לא מקשיבה לגוף ואוכלת כרצונו. תודה מראש ט

שלום ט (משהו מוזר קורא בפורום לאחרונה. כולן שב"כניקיות? מה הקטע עם האותיות? לאן נעלמה המסורת השמית?) ט יקרה, אז מהי תזונה מאוזנת? את בהחלט מוזמנת לענות לי, ועד אז אביא את ההגדרה שלי למושג. תזונה מושלמת היא תזונה המווסתת ע"י צורכי הגוף. (לא הראש, לא הספרים, לא מחקרים ולא אנשי מקצוע.) רק הגוף שלך, על שלל המנגנונים והתהליכים המתקימים בו בכל רגע נתון, יכול לדעת מה הכי נכון והכי נחוץ ובודאי ש- מתי וכמה. היופי הוא בהתאמה הספציפית הגמישה ולא באספקה ע"פ תבנית מלאכותית שלא לוקחת בחשבון את הדינמיקה הפנימית ואורח החיים המשתנה. צרכיו של הגוף שלנו משתנים בהתאם לחוסרים שהוא מזהה ולא בהתאם לרעיון שמישהו הגה. יהיו ימים שכל מה שתרצי זה בשר, באחרים תרגישי צורך אדיר בירקות, בדיוק כפי שיהיו ימים בהם תרגישי יותר צורך במים ובאחרים פחות, בדיוק כפי שיהיו ימים בהם תרגישי צורך בכמויות גדולות יותר לעומת ימים בהם תרגישי שאת זקוקה למעט מאוד גוף האדם, על אף כל ההקבלות, אינו מכונית או מכונה, הוא דינמי ומשתנה. דבר נוסף וחשוב לדעת הוא שהגוף שלנו לא חי באינטרוולים של 24 שעות או שבועיים אלא חי רצף. לכן גם התזונה אינה יכולה להימדד באינטרוואלים של יום או שבוע. את הגיוון והאיזון תוכלי לגלות בהנאה ובהתרגשות לאורך זמן. ט יקרה, הדבר שהכי הכי הכי חשוב לי לציין בפנייך הוא העובדה שגישת ההרזיה ללא דיאטה אינה מבוססת על הקשבה לגוף גרידא, אלא על שינוי פרדיגמטי, שינוי בצורת החשיבה וההתייחסות לגוף, למזון וכ"ו. הקשבה לגוף היא תוצר של התייחסות שונה לגוף, תוצר של הבנה חדשה את הגוף. שינוי התנהגותי (כמו מעבר מאכילה דיאטטית לאכילה אינטואטיבית) אינו יכול לשרוד לאורך זמן ללא שינוי תודעתי שיתמוך בהתנהגות החדשה. לעולם החשיבה שלך (הפרשנות, ההתייחסות, ההסתכלות, איך שלא נקרא לזה) כח אדיר. הוא הכח היחידי שמניע את ההתנהגות שלך. לא בכדי, בזמן דיאטה, אנשים נדרשים להביא כל-כך הרבה כח רצון, שליטה ומשמעת עצמית. בדיוק בשביל זה, בשביל להתמודד עם ההתנגדות של החלק החושב שלהם. מבחינתי, שימוש בכח רצון הוא סממן מובהק להלך רוח ולחשיבה דיאטטית על כל השלכותיה ההתנהגותיות והשלכותיה הפיזיות והרגשיות. אם כן, הקוגניציה שלנו לא יכולה להוות חלק משני ובודאי שלא להשאר מחוץ למגרש התהליכי. היא הדבר האמיתי. הנטיה של אנשים לקפוץ לשינוי ההתנהגותי מבטאת את הצורך ב- fast fix. מענה מהיר ל"בעיה". במקרה כזה, עלול השימוש במנגנון רעב-שובע להפוך מהר מאוד לעוד כלי דיאטטי. אלא שאז לא נלקחת בחשבון התמורה העתידית המתסכלת. אל תרתמי את העגלה לפני הסוסים, יקירתי. על אף העובדה שיש משהו מאוד מועיל ומחזק, עבורך, בנסיון שאת מתחילה לצבור, אל תזניחי את השחקן הראשי, עולם החשיבה שלך. זה הוא שהוביל אותך לעודף משקל, לא הגוף שלך. ההתלבטות שלך, בין ההקשבה לראש לבין ההקשבה לגוף, מובנת לי לחלוטין ואני מבקשת להשתמש בה על מנת להפנות את תשומת ליבך לחשיבה שמעוררת את הדילמה. אם היית מאמינה (עולם החשיבה שלך) שהגוף שלך הוא הפטרון בכל הנוגע לצריכת מזון, לא היתה לך כל התלבטות. מסכימה? מקווה שכן. ואם לא, אקבל כל אתגר בשמחה. אלא שזה לא המצב. החלק החושב שלך רוטן מתחת לשפם "זה לא בסדר" "אל תסמכי עליו" "תראי לאיזו תזונה הוא מנחה אותך" "זאת לא תזונה מאוזנת, קחי שליטה, תעשי מעשה" (אם הייתי יכולה לצרף הודעה ווקלית זה היה נשמע ...) לשמחתי ולשמחתך, את עוצרת. לא נותנת לקול הזה את שרביט הניהול. אומרת לו "יhold it" ופונה להתייעצות חיצונית. חכם מאוד מצידך. ועכשיו, השאלה הגדולה היא מה תבחרי לעשות עם האינפורמציה שסופקה לך? תוכלי להתעלם מקולות הראש הדיאטטי (שמופיעים בצורות שונות ומגוונות) שבוע, חודש, חצי שנה - תוך שאת מוצאת עצמך מפעילה יותר ויותר כח רצון שיאפשר לך לעבוד בנחת עם גופך עד ש...כמו בכל דיאטה.... (והזדמנות זו, תודה למי שהמציא את הנקודה). הרזיה ללא דיאטה היא גישה לא כלי ולא עוד שיטה לצמצום האכילה. וגישה משנים מבפנים. בהצלחה ט שנה נפלאה וגמר חתימה טובה שלך לאה פינטו

ושכולם יקפצו...!