הבהרות לגבי הפעילות הרגשית

אני עושה את צעדי הראשונות בפורום והדברים הם כמים קרים לנפש עייפה. אני עדיין לא מבין דברים מסוימים - כאשר אני מנשנש הרבה ממתקים בערב, כנראה שמשחק כאן צורך רגשי. לי נדמה שיש לי מודעות עצמית ואני מכיר צרכים רגשיים לא מסופקים שיש לי. איך אני יכול לדעת מהו הצורך הרגשי שהזלילה מנסה למסך אותו. אפילו כאשר אני יודע מהו הצורך - איך אני ממלא אותו. פעמים רבות הצורך הזה הוא משמעותי ואינו ניתן למילוי באופן קל ופשוט.

שלום שי וברוך הבא בצל קורתנו שמחה לדעת שאתה מוצא את הפורום והגישה המוצגת בו, בעלי ערך עבורך. שי, כל אכילה שאינה נגזרת מרעב ביולוגי היא בעלת מניע רגשי. ההכרה הזו היא פתח רב משמעות. וההכרה הזו יכולה להתחיל להתגבש מהרגע שאתה באמת מחובר וקשוב לגופך ויודע לאמר - "זה ממנו" או "זה בודאות לא ממנו". על מנת להגיע לשלב הזה, יש להתאמן לא מעט לפיתוח ולטיפוח המיומנות שנראית דבר של מה בכך. מהרגע שאתה יודע בודאות לאמר "הצורך בודאות אינו פיזי", אתה יודע כי הדחף הוא רגשי לחלוטין. ועדיין אין זה סוף דבר. ההבנה שלך, שקיים כח פנימי שמניע אותך לעשות את מה שאתה עושה, ושאותו כח הוא בעל עוצמה כיוון שנסיונות העבר לימדו אותך כך (זוכר את כל אותן פעמים בהן ניסית לגייס את כל כח הרצון שלך וכל המשמעת העצמית שלך?), הגיע הזמן לתת מקום של כבוד לעוצמה הזו שכביכול "חותרת כנגד מטרותיך". "לתת מקום" משמעו מבחינתי, לפתח את היכולת להכיל את הרגשות, להכיל את הרגע הזה מבלי לנסות לפתור אותו ומבלי לנסות לעשות משהו בנדון. רק להקשיב. זוהי הקשבה נוספת שאנו מפתחים תוך כדי תהליך של הרזיה ללא דיאטה. זוהי הקשבה למיינד שלנו, לחלק החושב שיוצר את העולם הרגשי שלנו, כמו גם לעולם הרגשי עצמו. יכולת זו תובעת פיתוח מודעות עצמית גבוהה. העובדה שאתה מודע לגופך ויודע לאמר "אני לא רעב, זה ענין של רגש" זה דבר אחד אך להיות מודע לעולם הקוגניציה והרגש שלך זה כבר דבר אחר לגמרי. שאלות פשוטות כמו: מה אני מרגיש ברגע זה ממש? אלו רגשות אני מזהה בתוכי כעת? מה הדבר שאם היה לי עכשיו היה הופך אותי למאושר? למסופק? לרגוע ונינוח? הן שאלות שדורשות תשובות והתשובות נמצאות אך ורק אצלך. על מנת לשמוע, להקשיב ולדעת, עליך להיות מסוגל להתרחק ולהיות אובייקטיבי, להיות פתוח ונינוח על סף השלווה. אין צורך שאינך יכול לתת עליו מענה. אלא אם כן אתה מייחס את חוסר השקט הרגשי שלך לגורמים חיצוניים, כי אז אתה באמת במצב של תלות. ההבנה שאתה יוצר את אי הנוחות הרגשית שלך מעצם המיקוד והחשיבה שלך, היא קריטית. למשל, אם אני נטולת זוגיות ומשתוקקת לאחת כזו - זה דבר אחד (ולא מעיד על העולם הרגשי שלי כלל וכלל) . אם אני מרגישה רע כי אני מספרת לעצמי שהחיים שלי ריקים ואני אפסית (בגלל העדר זוגיות) - זה דבר שני. כיוון שרגשות הן מרכיב ההנעה שלנו, עלינו ללמוד לקחת אחריות על יצירתם. מה שיניע אותי למקרר זה לא הצורך בזוגיות אלא הצוך בנחמה (שאני מוצאת באוכל) לאחר שדיברתי אל עצמי כ"כ לא יפה וקיבלתי זאת כאמת שאין עוררין עליה. זיהוי ושינוי השיח הפנימי שלנו הוא רב משמעות בתהליך מהותי שכזה. מאחלת לך יום מלא השראה והנאה מעצמך שלך לאה פינטו

אבל לא ניתן כרגע לספק אותו? למשל - געגוע למישהו שלא יכול להיות כרגע באזור? כלומר, אני מזהה את הבעיה אבל לא תמיד יש לה מענה באותו רגע ולכן אני פונה לאוכל. מה עושים?