חיילת עצובה

אני חיילת, בת 19וחצי ... מתוסכלת מאוד, מאז יום גיוסי העלתי כ11 ק"ג למשקלי.... וזה בעוד שאני מודעת ושומרת! כן כן אני ממש שמה לב מה נכנס לי לפה... אני מפקחת על עצמי ומודעת מאוד. אך זה לא עוזר לי... אני לא מאמינה בדיאטה,אני מאמינה בלשים לב לגוף שלי ולשמור עליו , אני מסתכלת על הגוף שלי כמקדש ולא מכניסה אליו דברים מזיקים שיהרסו אותו, אני מפנקת אותו רק בדברים איכותיים ובריאים, ומידי פעם חוטאת.. באיזה משהו שיעשה מתוק על הלב. המשקל שלי הוא גורם לעצב רב כרגע בחיי... אני בחורה צעירה,אני רוצה לחזור בסופ"ש לבית וללכת בגאון ובשמחה לים,עם גוף מעוצב,מחוטב ורזה...אני רוצה ללבוש את הג'יניסים מפעם שלא עולים לי על הזרת אפילו... כואב לי שכך המצב,ובצבא אין שום מסגרת שמאפשרת לי להעזר בה לתמיכה,דיאטנית וכו'... בבקשה,אני לא יכולה לתאר את העצב שלי, איך מוצאים את המשקל והקלוריות מהראש!? איך מתחילים לחיות חיים נורמלים ומשילים את הק"ג המיותרים מעצמם? איך מסלקים את "הרעב" התמידי "החשק לאכול סתם"... אני באמת אובדת עצות,וסובלת.... אני בחורה צעירה ומאוד מאוד מאוד עצובה. תודה רבה ויום נפלא, שחר.

שלום שחר אני בטוחה שלאה תענה לך עוד מעט ותעודד אותך בדרכה וע"פ שיטתה הטובה והמיוחדת . רציתי להתייחס לנושא האפשרויות בצבא , מנסיוני : יש דיאטנית בצבא במרפ"אות , את צריכה לבקש הפניה מרופא היחידה . כמו כן , יש מדור קדום בריאות במפקדת קצין הרפואה הראשי ואני בטוחה שהם ישמחו לעזור לך . בהצלחה !מאחלת לך שמחה ואהבה עצמית , בקרוב

אין לך שום סיבה להיות עצובה. תתחילי עם ספורט, אני התחלתי עם ריצה קלה (וזה רק על חול, דשא או משטח מיוחד לריצה) ורזיתי וחיטבתי ממש יפה, ספורט יעשה לך מצב רוח טוב וירזה אותך בהנחה שאת אוכלת אוכל בריא, תיתיעצי עם המד"סית שאת יכולה לרוץ ואם לא אז הליכה מאוד מהירה ואופניים. אל תדאגי בגילך יורדים מהר, דרך אגב את בטוחה שרק זה גורם לך עצב? אולי את בלי קשר לא מרוצה ממצבך הנוכחי כי משקל לא אמור להשפיע כל כך על הנפש אם אין משהוא אחר ברקע שמפריע (מניסיון אישי). בהצלחה חמודה

שלום שחר חמודה. מותר להיות עצובים גם בגיל 17 וגם בגיל 5 וגם בגיל 40. וגם לך מותר להיות קצת עצובה. יקירה, את מאוד מרחמת על עצמך ומרגישה יותר ויותר מסכנה. כך, את בודאי לא יכולה לעזור לעצמך. כך את מחלישה את עצמך. ולא פלא, כשאת רואה עצמך כ"כ קטנה, מחפשת את הדבר הגדול בחוץ. ואם את עצובה, יש לך סיבה טובה להיות עצובה. אך מהי הסיבה? הגוף שלך? הנסיונות הלא מוצלחים? את ודאי תעני לי "כן". כשאני חושבת במה אני יכולה לתרום לך, עולה לי רק דבר אחד. והוא להרחיב את ההבנה שלך לגבי העולם הרגשי שלך. אך שניה לפני, שאלי את עצמך: "מה אני עושה כשאני עצובה?" "איך העצבות שלי מפעילה אותי?" ואולי אפילו "מה אני מרוויחה מלהיות עצובה ואומללה?" האם אפשרי שכל מה שהעצבות תורמת לך זה לשבת ולבכות ובעצם לא לעשות שום דבר שמקדם אותך? האם אפשרי שכל מה מה שהעצבות תורמת לך זה להזין שוב ושוב את המחשבות המעציבות שלך? האם אפשרי שמה שאת מרוויחה זו את הזכות לתת לאחרים לפתור לך את ה"בעיה"? שחר יקרה, מה שמעציב אותך הן המחשבות שלך (על הגוף שלך, על הנסיונות שלך). לשום גורם חיצוני למחשבות שלך, אין את הכח לגרום לך להרגיש כך או אחרת. זה אומר שהרגשות שלך הן באחריותך ולבחירתך. אני יודעת שזו אינפורמציה שיכולה לעורר המון (המון המון) התנגדות. זו ההתנגדות ללקיחת אחריות אישית על איכות חייך בלי קשר למשקל שלך. כשאת יושבת עם עצמך ומספרת לעצמך "אני כ"כ צעירה, אני לא צריכה לחוות את זה, אני כ"כ צעירה, אני צריכה לשמוח ולהנות ולא להתמודד עם כלום, אני כ"כ צעירה ותקועה במערכת לא מאפשרת, אני כ"כ צעירה והחיים שלי מכאיבים לי, אני כ"כ צעירה ועצובה והצעירים האחרים חווים חיים נפלאים ורק אני נדפקתי......" - מה את עושה? מייצרת עוד ועוד עצבות, מרחמת על עצמך, יושבת במקום, אולי בוכה אולי רוקעת ברגליים, אך זה לא ממש משנה הרבה כי העולם ממשיך לנוע. זו רק את שעוצרת את עצמך. רוצה להרגיש אחרת, תתחילי לדבר אל עצמך אחרת. הפסיקי לתלות את מצבך בגורמים חיצוניים. אף אחד לא אחראי לעולם הרגשי שלך (גם לא הגוף שלך), רק את. את מציירת עצמך כמי שעושה הכל טוב. יש אפשרות שתאמרי לעצמך "רגע, אם זה לא עובד, יש בכל זאת משהו שלא כ"כ הבנתי, שלא כ"כ הפנמתי, אני כנראה לא עושה נכון" - ואז במקום להרגיש מיואשת, תתחילי מהתחלה, תחפשי מידע על מנת לעזור לעצמך. דיברת על מודעות ומבחינתי את רחוקה מאוד ממקום של מודעות. את קוראת לבקרה ולשיפוטיות מודעות. זו אינה מודעות. באחד הפוסטים שלי בעמוד זה או לפניו כתבתי על נושא המודעות תחת הכותרת "מודעות עצמית". את מוזמנת לקרוא ולעזור לעצמך להתפתח ולגדול. את מבקרת ושופטת את האכילה שלך אך אינך מודעת כלל למה שמניע אותך ליצור את ההשמנה שלך ומכאן שאת ממקדת את מאמצייך במקום הלא נכון. את מנסה להילחם בעצמך במקום להבין את עצמך וללמוד את עצמך. גופך אינו בעיה. יש לך גוף בריא שמסוגל לכל מה שכל מי שמצליח, מסוגל. לגוף שלך יש אותה פיזיולוגיה. הגוף שלך יודע להיות רזה, זו בכלל אינה שאלה. צורת ההתייחסות שלך אליו ובעיקר לעצמך היא שתוקעת אותך. התחילי בלחנך את עצמך לקחת אחריות על העולם הרגשי שלך. הרגשות שלך הן הבטריות שלך. רגשות שיליליים יבלמו אותך. רגשות חיוביים יקדמו אותך. ורגשות אינם נוצרים יש מאיין, הפני את זרקור המודעות שלך למחשבות שלך, הם אלה שמייצרים את רגשותייך, יקירה. את בוחרת במה המח שלך מתמקד. את אולי לא מכירה בכח הזה שלך אך זה מה שאת עושה והגיע הזמן להכיר בכך. שחר, קיבלת כאן נקודה חשובה למחשבה, מקווה שתקחי לתשומת ליבך. לא ספורט, לא אוכל בריא ולא מסגרת דיאטטית יפתרו אותך מהאחריות האישית שעלייך לבנות על מנת לחוות את חייך באופן איכותי. הם יתנו לך רק פתרון לרגע. מאחלת לך שבת פוריה ומענינת עם עצמך. שלך לאה פינטו