לא סולחת לעצמי.

מזה למעלה מחודש שאני מיישמת בכייף גדול את מה שאני לומדת מהפורום, מהספרים שהומלצו כאן, מההאוירה הכללית, בקיצור התחברתי לעניין... גם אני מתחילה להאמין ולהבין שזו הדרך, אבל... יש בעיה, מה אני עושה עם השבירות האיומות (בד"כ בערב) של כוס קפה נמס מגורען מהביל וריחני ובצידו 7-8 ופלים בטעם שוקולד, או 2-3 פרוסות של עוגת שוקולד חמה מלוטפת ע"י 2 כדורי גליה וניל גורמה משובח וכו' וכו' . על זה אני לא סולחת ולא שוכחת... איך עושים שזה לא יקרה ? ואני ואתן הרי יודעות שזה קורה אך ורק מתוך רצון לפצות את עצמי במשהו טוב. חייבת טיפ, איך לעצור את החוסר שליטה הרגעי הזה. בתודה שבת שלום ומבורך.

שלום רב עמית. ראשית, אני שמחה מאד שהתחברת לעניין והתחלת להאמין שזה אפשרי, זו התחלה טובה. עכשיו לשאלתך, אני שומעת שיש פה מספר דברים. האחד הרצון הלגיטמי שלך לאכל אוכל שהוא טעים ומפנק, אני קוראת לזה רעב של עיניים - לאכל משהו טעים כי בא לי משהו טעים. זה כשלעצמו לגיטימי לגמרה ורצוי, הרי רזים טבעי אוכלים כל הזמן אוכל טעים. מה שמסתבך אצלך לדעתי (ואני כמובן מנחשת) זה רגשי אשמה על האכילה הזאת הגורמים לך לאכל הרבה יותר ממה שהגוף שלך ובלוטות הטעם שלך רוצים. תשאלי את עצמך - מה עושים רזים טבעי - האם הם שותים קפה מגורען? - בטח!! האם אוכלים מספר פרוסות של עוגה? ... זה כבר בדכ לא ,רזה טבעי לרוב יסתפק בביס קטן יבדוק עם עצמו האם הספיק לו אם כן יופי אם לא יאכל עוד , הוא לא יעשה מזה עניין גדול וימשיך הלאה בלי חרטות בלי רגשי אשמה בלי "לא לסלוח לעצמו". בפעם הבאה שיבוא לך עוגה עם גלידה אני מציע לך לערוך טקס של אכילה עם מגע מלא - זה משהו שחשוב מאד להתאמן עליו. אכילה עם מגע מלא ורשות מלאה לאכל יאפשרו לאכל בידיוק כמה שהגוף שלך צריך. ועכשיו מהר תסלחי לעצמך כי לא עשית שום דבר רע ולכי להנות מהעוגה עם הגלידה והקפה. בברכה בלה