מה עושים מכאן והלאה?

קודם כל שלום למנהלות הפורום ותודה על התשובות מפורטות והאינפורמטיביות. ועכשיו לשאלה: אני מצליחה לדעת ולהצביע על הזמנים בהם אני "רעבה" באופן רגשי ופסיכולוגי (כשלחוץ, כשמשעמם וכו'), לבין הפעמים שהגוף באמת מאותת על רעב אמיתי. הבעיה היא מה אני עושה כשהרעב הוא רגשי, איך אני מתמודדת איתו. כלומר, למרות שאני יודעת שזו סתם אכילה שלא נועדה להשביע, אני עדיין רוצה מאוד לאכול, ואוכלת ברוב הפעמים. מה אתן מציעות לי לעשות בשלב הזה? איך להתגבר על הרצון החזק הזה? תודה מראש

היי שלי אינני יכולה לתת רשימת טיפים להתמודדות כיוון שכל דבר שאציע יהיה חלקי ביותר, מעין פיסת בד מיריעה שלמה. ואת התהליך הזה לא רצוי לבנות טלאים טלאים. מה שכן, אתן לך כיוון. כרגע את נלחמת בעצמך, מנסה בכח להביא התנהגות שתהיה בהלימה עם "מה שצריך" , והוא, לא לאכול כשלא רעבים. (תפישה שאפילו רזים אינם מחזיקים בה בכזו קשיחות) האם התאווה שלך לאותו מזון, אינה הולכת ומתגברת ככל שאת אוסרת על עצמך את האכילה? ומה שאת מבקשת עכשיו זו עזרה בלהפעיל כח (כח רצון). ככה זה כשאנו במלחמה, תמיד נדרש עוד ועוד כח. וכח כפי שכתבתי כאן לא פעם אינו חלק מהמשחק. כל עוד את עובדת עם כח (ולא עם מח), את מתעלמת מההתנגדויות בתוכך ומגבירה את כוחן. המלחמה שלך באכילה (רגשית או לא) מלמדת אותי שאת הראש הדיאטטי עדיין לא שיחררת. הוא מנהל אותך. ולדעתי על השלב הזה, יש לעבוד. במקום להתמקד במה שאת יכולה לתת לעצמך, את מתמקדת במה שאת צריכה למנוע מעצמך. ובדרך זו, פותחת שער לרגשות לא נעימים נוספים על אלו שהיו שם קודם. שלי, במקום סתם להגיד לעצמך "טוב, עכשיו זה רגשי, אני לא צריכה לאכול", מה דעתך, לברר עם עצמך למה את זקוקה רגשית. מה הרגשות הללו מספרים לך? לאן הם מכוונים ורוצים להסב את תשומת לבך?" תהליך הרזיה ללא דיאטה אינו מתמקד בלצמצם אכילה. זוהי רק תופעת לוואי. תהליך הרזיה ללא דיאטה מתמקד בקשר שלך עם עצמך וזה כולל גם את גופך אך לא רק איתו. ותזכרי, במקום שבו את מפעילה כח, את עובדת נגד. אנו רוצים לעבוד עם. שלי יקרה, כל הכבוד על ההתנסויות. אני יודעת שזה לא פשוט ומזכירה לך שהפורום נועד לתת כיוון ולחשוף גישה שונה, ולא לנהל תהליכים. אני מאחלת לך המשך התנסויות מלמדות וממנפות. לאה פינטו