חדשה ונ-ו-א-ש-ת!!

אוף. היי. קוראים לי קיי, ואני בת 34 (רק בת 34!!) עד כיתה ד' היה מבנה הגוף שלי פחות או יותר ממוצע. לא שמנה לא רזה. בשלב זה, קיבלתי אסטמה קשה ומאז הכל השתנה. עליתי במשקל והייתי שמנמנה למרבית חיי. עד לבגרות עברתי כמה משברים קשים (ואני מספרת כי אני מחפשת את הבסיס העמוק למאיפה לעזאזל התחילה הבעיה הזו ואיך מטפלים בזה) אימי הגרושה גידלה אותי לבדה ונכנסה לדכאונות כבדים, נאלצתי מגיל 11 להתבגר בשניה אחת ולהפוך להיות אמא של אמא שלי... מעבר לטראומה שזה יצר בי, זה גם גרם לריחוק מצידי, שעד היום אני לא מצליחה "לתקן". בגיל 13 נאנסתי ע"י אדם שהכרתי. גם זו לא היתה חוייה נפלאה, אבל היום, בדיעבד, נראה לי שבכלל לא התייחסתי לזה. בגיל 27 התחילו לי הפרעות חרדה קשות. עד שבית החולים הבין שזה הפרעות חרדה ולא כל מיני בעיות גאסטרו כמו שהם כל הזמן אמרו לי, לקח זמן. הייתי מבלה 3 פעמים בשבוע משך חודשיים בחדר מיון עם בחילות קשות, דפיקות לב, פחד שאני עומדת להתעלף, ואולי אף למות, כאבי בטן, מה לא. אחרי כמה פעמים שהעמיסו עליי עירויים ומאלוקס וכל מיני חולרות אחרות, ביקשתי לשוחח עם פסיכיאטר המחלקה. אמרתי לו שאני בטוחה ב מאת האחוזים שלא מדובר בבעיות פיסיות. יש לי תחושה שיש לי איזושהי בעיה נפשית. אז הוא שאל אותי אם אני שומעת קולות או חושבת שאני רוצה למות, ונתן לי וואליום, ומרשם לתרופה נוגדת חרדות. מאז הייתי בטיפולים עם כדורים ובלי כדורים, ואפשר להגיד שמצבי הוטב בהרבה, אבל עדיין יש לי התקפים שבאים משום מקום (לפחות כך נדמה לי). על כל פנים, היום אני בת 34 אחרי נישואים כושלים ולגמריי לא מאושרים, עם אדם שאין לי עימו שפה משותפת, יש לנו 4 ילדים מהממים(!!!) שאותם אני אוהבת כ"כ, אבל אני כ"כ שמנה היום, שאין לי כח יותר מאשר לעשות את הדברים הבסיסיים למענם - להכין אוכל, להחליף טיטולים, בגדים, שיער, לקחת לגן ופה ושם בפרצי מרץ שנמשכים אולי 3 שניות, אני משחקת איתם ומדגדגת אותם... לפני בערך 3 שנים החלו בעיות במפרקים. זה התחיל במפרק אחת האצבעות, והיום חלקם ממש מוגדלים , והשאר כ"כ כואבים שאני לא שורדת בלי לקחת כדורים. הברכיים שלי גמורות, כאילו כולי מתפרקת לגמריי. אולי עכשיו זה יהיה זמן טוב להגיד שאני עדיין בת 34, לא עברו שנתיים מאז תחילת הסיפור. בריאותי רעועה, ואני נואשת אין לי ביטוח רפואי כי חזרתי מחו"ל אחרי שהייה של 7 שנים שם אז אני ב"המתן" ועד אז, בגלל הלם קליטה וחוסר עבודה וחוסר רכב, והילדים ישנים על הרצפה כי מזרני האויר מאבדים את האויר כל הזמן, אנחנו ישנים על מזרן אויר, ומי שמבין לליבי יודע לבטח, כמה קשה לישון על מזרן כזה כשאתה שמן וכאוב. אני כ"כ כ"כ יודעת שהגוף משדר אותות מצוקה, הוא "מעיר" לך שתדע שמשהו לא תקין ואני מכל מיני סיבות - תלויות ובלתי תלויות לא עשיתי דבר. השומן שעוטף אותי, עוטף גם את נשמתי הנחנקת. אין לי חשק לכלום. מצידי להשאר במיטה או בספה ולבהות לחלל האויר... טוב. נמאס לי אבל אני זקוקה לעזרה ולא יודעת איך להתחיל, אני לא מסוגלת ליישם את ה"כבוד" עליו מדובר. אני מבינה היטב את הכל אבל בין הכח לבין הפועל, יש נתק. אני לא מצליחה לעשות כלום. ובמקום לרדת או להשאר באותו המשקל, אני רק עולה במשקל...בכל שעה של היום אני חושבת על להרעיב את עצמי, כל הזמן אני מחפשת פתרונות ואין לי אוזן פנימית שיודעת להאזין לגופי, או שפשוט האוזן כבר לא שומעת כי גם היא סתומה מרוב שומן.... הצילו??? אני רוצה להיות רזה ובריאה, ובעיקר, אני רוצה להשתולל עם הילדים שלי. תודה לכל מי שקרא.

קארן שלום רב. תודה ששיתפת אותנו בסיפורך המופלא. מלא בעוצמה פנימית ורוח נחושה. לא יכולתי שלא להעריך את האומץ שלך ואת הרצון שלך להתגבר על הקשיים למרות כל מה שקורה לך. כיצד נוכל לעזור לך? בברכה בלה

ואכן יש לי כ"כ הרבה דברים בהם אני זקוקה לעזרה, אבל לענייניו אנו- אני כל היום מסתובבת בתחושה שאני חייבת לעשות משהו וחייבת להוריד ומהר (יש לי יומולדת ביום שבת הבא) ובמקום לסתום את הלוע הזו, אני מוצאת עצמי כל היום חושבת על אוכל וכל היום אוכלת. העובדה שאני גם תקועה בבית עם 4 ילדים מגיל 5 ומטה וכל היום עסוקה בענייני אוכל, גם לא מוסיפה לי. השיניים שלי הרוסות, ומפאת חוסר כסף אני לא יכולה לטפל בהן. ואני משוועת לאיזה סלט טוב(!!!) אז סוף סוף קניתי מכשיר לסחיטת מיצים (חשבתי לי, אולי אני לא יכולה לאכול פירות קשים וירקות קשים, אבל אני יכולה להכין מיצים מהם ואז לפחות להרוויח ערך תזונתי גבוה, לא?) אבל לא נשאר כסף לירקות ופירות הפעם... (אנחנו חיים על קצבה מטעם משרד הקליטה, והסכום לא מספיק אפילו לשכר הדירה. אז אני אמתין לפירות והירקות... הבעיה שלי היא שאני פשוט לא מצליחה "לקלוט" מהגוף שלי, מה הוא רוצה או צריך כדי לעזור לו (ולי כמובן) להחלים. אני בטוחה ש99 אחוזים ממצבי הפיסי והנפשי מתחיל בתזונה המאוד לקויה שלי, אבל מעבר לכך, אני לא מצליחה להוציא את הראש שלי מהמוד הזה של דיאטה או עונש או איך שלא תקראו לזה. וככל שאני חושבת איך לעצור את הרכבת הזו, כך אני ממלאה עצמי בכל הרעלים הללו שהמח כאילו אוהב והנשמה כאילו מתמלאה מהם אבל בשטח, רק הבטן מתנפחת והמכנס לא נסגר... איך אני נכנסת למחזור REM ויוצאת מכל הסיוט הזה? למה פיתחתי כזו תלות באוכל? ואני יודעת לקרוא את הרמזים שהגוף נותן לי, על כל המצוקות, אבל כאילו שם נגמרת הדרך. אין לי היכולת לדעת מה לעשות כדי לפתור את הבעיות, או איך להבין מה הגוף שלי באמת רוצה. אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב יותר. כי הרי כרגע, בלי בריאות אני לא אוכל לתפקד, אז למרות שלא יזיק לי מזרן רגיל במקום מזרן אויר, ואני אשמח אם לילדים יהיו צעצועים ולא רק טלויזיה, אם לא תהיה להם אמא בריאה, שום דבר לא יחליף את זה. תודה רבה ושבת שלום