התייעצות

אני נהנת מהאוכל רק כשאני אוכלת אותו לבד, בבית, והכי טוב בבית שלי. אם תציעו לי עוגת שוקולד חמה עם כדור גלידה, משהו שאני אוהבת מאוד, לא אתנגד לאכול אותו במסעדה, אך אצליח להנות ממנו הרבה יותר בבית. ולחילופין, ממתקים "פחות איכותיים" שלא הייתי נוגעת בהם אם היו מציעים לי אותם באירוח, אוכל לאכול בכמות גדולה ולהנות, בבית שלי... חשבתי על קשר מחשבתי או רגשי בין הבית לאוכל אבל לא מצאתי כזה מישהו נתקל בתופעה דומה? אשמח מאוד לשמוע רעיונות להסברים...

שלום לך לא מצאת קשר? בואי נתנסה במספר רעיונות. את מחביאה את היחסים שלך עם אוכל. ביתך הוא מבצרך. שם, בבית, אף אחד לא יראה, אף אחד לא יחשוב עלייך...,אף אחד לא יגיד.... נראה שאת היחסים שלך עם אוכל יש להסתיר מעין הציבור. זה הדבר הראשון שאני מציעה לך להתייחס אליו תוך שאת שואלת את עצמך (וממתינה בסבלנות לתשובות שיעלו מתוכך, ומתוך רצון טוב לשמוע הכל ולקבל את מה שעולה ללא פחד וללא שיפוטיות): "מה יקרה לי אם אביא את התנהגות האכילה הביתית שלי לחברת אנשים?" שאלי בפתיחות ושימי לב לכל מה שעולה. או לחלופין "מה יש לי בבית שאין לי בחוץ, שמזמין את ההתנהלות הזו?" (אפשר גם להיפך: "מה יש בחוץ שמונע ממני לחוות אכילה?") דבר נוסף, אין להתעלם מהעובדה שבחברה, בחוץ, את יוצרת חסך והגבלה שמתבטאים בריבאונד כשאת לבד. אי זמינותו של המזון מעצם ההגבלה שכפת על עצמך (מסיבות שדורשות בדיקה) יוצרת אצלך כמיהת יתר. אין לי ספק שאינך נהנית מהמזון בבית כפי שאת נהנית מאיזשהו חופש. את מגבילה את האכילה שלך למקום ולכן את חיה בהגבלה, בדיאטה סמויה. את מגבילה מקום, אחרים מגבילים פריטי מזון או לוח זמנים וכ"ו. הכל מתנקז לדבר אחד, הגבלה שיוצרת איבוד שליטה. יקירה, מערכת היחסים שלך עם אוכל היא ענין חשוב בתהליך שלך, אם ברצונך להשיג מטרה פיזית וליצור שינוי מהותי במימדייך. מקווה שהתגובה הזו תורמת לך ומזמינה אותך להמשך השיח, אך ראשית הסבי תשומת לב לשאלות שהפניתי אלייך. מאחלת לך יום מעניין ושמח שלך לאה פינטו

קודם כל תודה רבה על התשובה המהירה והמפורטת.. איכשהו מחוץ לבית, האוכל גם פחות מעניין אותי, וגם פחות פחות "עושה לי את זה", למה לדעתך האכילה לא מהנה בחוץ כמו בבית? האם לדעתך זו מגננה שהגוף שלי עושה בתת מודע כדי שאני לא אוכל?