שאלה שאלתית

אז אני קוראת בפורם הזה כבר 6 חודשים כל יום מחדש אני מנסה ולא תמיד מצילחה אבל העיקר שאני מנסה .אז ככה קראתי כאן באחת התשובות של בלב לא פעם אחת שאם אכלנו יותר מידי זה לא סוף העולם העיקר שבפעם הבאה שנואכל זה יהיה כאשר הגוף אותת לנו שהוא רעב. האם זה ההיגיון הפשוט של השיטה.האם בכל פעם שנתתי לגופי כמות שהוא לא היה זקוק לה,זה יהיה בסדר כל עוד אכלתי את הארוחה רק אחרי שהוא סימל לי. אם כן אז זה ממש מבלבל אותי. כי מצד אחד אם נתתי לגוף שלי יותר מידי הוא יאגור את המיותר לשומן,אבל כאן בלה מציגה עמדה אחרת. יכול להיות שלא הבנתי ופשוט מצאתי לי פירצה קטנה בכדי לא להרגיש אשמה בכל פעם שאכלתי יותר מידי. אני מאוד רוצה להבין את ההגיון ןלא לאמץ שיטות שנוחות כדי להקל על התהליך. תודה נולי.

בוקר טוב נולי אכן כל הכבוד לך על הנסיון החוזר, עצם ההתנסות היא צעידה, עצם ההתנסות מאפשרת לך למידה ועצם השאלה שאת מעלה מוכיחה זאת. אז בואי ננסה ללמוד משהו על צורת החשיבה שמנחה אותך (מהמעט שאת מביאה בפוסט זה). כל מה שאכתוב נועד לסייע לך לראות באופן ברור את הבור אליו את נופלת מבלי שתבחיני שהוא בור בכלל. נולי, את מגמדת גישה שלמה לשיטה פשטנית ומכאן הקושי, לא רק בהבנה אלא גם בביצוע. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו בונים תשתית קוגנטיבית חדשה. ההתנהלות מול הגוף והמזון היא פועל יוצא, טבעי וקל של תשתית החשיבה שלך וכאן צריכה להתקיים העבודה המשמעותית. כל עוד תתמקדי בהתנהגות האכילה שלך, תפספסי את הענין עצמו. כשאני מדברת על תבנית חשיבה, אני מדברת על מערכת הנעה והפעלה. וזוהי/זהו בעצם ה"הגיון". הגיון אינו דבר אוניברסלי אלא אישי. ההגיון שלך נובע מצורת החשיבה שלך, כלומר האופן בו את מזהה ומעבדת נתונים ומידע. ההגיון הזה שלך מאפשר לך להבין דברים. כשבני אדם שונים מבינים את אותו דבר בצורה שונה, זה רק בגלל שלכל אחד יש את ה"הגיון" שלו. כל עוד תנסי להבין את גישת ההרזיה ללא דיאטה דרך ההגיון הדיאטטי, תרגישי מבולבלת, כי דברים לא מתיישבים במסלול ההגיון/חשיבה הזה. לכן, אנו בונים בתהליך הזה "הגיון" חדש, שיהווה תשתית להבנה חדשה ולביצוע ברמה אחרת לגמרי. אז בואי נתבונן בדברים באמצעות הפוסט שלך. ההגיון שלך (צורת התפיש והחשיבה שלך) עובד כך: כל אכילה שהיא מעבר לנקודת הסיפוק של הגוף, בהכרח תגרום לאגירה ולהשמנה. מכאן, הגיוני שכל אכילה שהיא קצת יותר מדי תגרום לנו להשמין ולכן בזה יש להילחם ומזה יש להמנע בחרוף נפש (סלחי לי על הדרמטיות, אם כי במקרים רבים, אינה רחוקה מהמציאות). אופס, אנו שוב במלחמה עם עצמנו ועם הגוף שלנו. ולמלחמה הזו קוראים "דיאטה". ההגיון שלי ושל גישת ההרזיה ללא דיאטה אומר אחרת לגמרי: השמנה היא תוצר של חשיבה שמנה כרונית אשר מובילה לאכילת יתר כרונית. ועכשיו אני אסביר את הרציונל ואת הבסיס המדעי. כשאנו מזינים את גופנו ברכיבים ובאנרגיה הם יהיו הראשונים לשימושו. למה שיאגור אותם? הוא ישתמש בהם. תחשבי על זה כמי שהלכה לקניות בסופרמרקט ועשתה קניה גדולה של מוצרי חלב שממלאים את המקרר עכשיו. נכון, המקרר מפוצץ, אך האם בהכרח האוכל ייזרק? לא. הפעם הבאה שתלכי לעשות שוב קניות תהיה לאחר שתשתמשי בכל מה שקנית. אלא אם כן, הרגלי הקניה שלך לקויים. מה שלחלוטין לא נכון לאמר על הפיזיולוגיה של הגוף שלנו. הגוף שלנו אינו מאותת לנו לצריכה נוספת עד שהוא מסיים להשתמש בכל מה שסיפקנו. מדובר ברכיבים שזמינים לו במערכת הדם. תחושת המלאות בקיבה אינה מעידה על השמנה ולא קשורה אליה. היא רק מסמלת לנו שלגוף יש מספיק על מה לעבוד ואין צורך כרגע ביותר (כפי שבסופרמרקט את מעבירה מוצרים מהעגלה למסוע. כשהמסוע מלא, אינך מוסיפה עוד, את ממתינה. כאן כמובן יש גם הבדל שלא ארחיב בו כרגע). כשאנו אוכלים "יותר מדי" (וזאת אנו יכולים לדעת רק באמצעות החוויה הפיזית של אי-נוחות במידה נמוכה או גבוהה), לגוף יש אספקה לאורך זמן. יקח לו הרבה יותר לחוות חסר אנרגטי-תזונתי ולכן יקח לו הרבה יותר זמן לאותת לנו לרעב. גורמי ההשמנה אינם המזון עצמו, הוא רק האמצעי, אלא רגשות האשם (בגלל ה"הגיון" הזה ובגלל החינוך הדיאטטי להגדיר את עצמנו כ"בסדר/לא בסדר" באמצעות התנהגות האכילה שלנו) והשיחות הללו עם המזון. המאבקים הפנימיים הללו הם המקור להשמנה ולא הקלוריות שבצ'יפס. כדי להיות רזה באמת עלייך להבין כי כל צורת ה"הגיון" שלך צריכה להשתנות. זה לא קל לבד כיוון שיש כאן לא מעט רבדים שאינך בהכרח מודעת להם. ובכל זאת מקווה שתגובתי האירה משהו. אני מזמינה אותך להמשך שרשור במידת הצורך. יום נפלא שלך לאה פינטו