האוכל הזה....

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני נלחמת. כן, אני גם פייטרית בלי קשר, אבל האויב הכי גדול של בריאות הנפש שלי הוא האוכל. המערכה היומית איתו (או לפעמים אפילו פרק הזמן הוא שעה, או 10 דק', תלוי מה מזמן הקרב) קובעת את המצב רוח, את האכילה בהמשך היום/ השבוע/ השעה. אם ניצחתי (וזה כבר הרבה זמן לא קרה) אז אני ממש ב'היי'. אני יכולה להפסיק לאכול למשך ימים. יום כיפור קטן עלי אם אני רק מחליטה שזה מה שאני רוצה. הבעיה מתחילה בימים שהוא מנצח. האוכל. אז הכל הופך להיות לא חשוב. ואני נשאבת... מן 'לופ' כזה- אכלתי יותר מדי, אז אם כבר אכלתי אז מה זה משנה מה אני אוכל מעכשיו (ומי יודע עד מתי...)- אז אני נכנסת לאמוק. ממש אמוק בליסה ברמות שאין לי מושג אפילו מה נכנס לי לפה- פותחת ת'מקרר, ת'ארון ופשוט דוחפת פנימה, לפה- כל מה שאני רואה, אוהבת, לא אוהבת, טעים לי, לא טעים לי. אפילו מגוונת- פעם מתוק, פעם מלוח. שלא יהיה משעמם... ואז מרגישה רע ומגעיל. בטח, אומר לי הקול- אכלת כמו מטורפת איך לא יהיה לך מגעיל בבטן?! ואז מגיע שלב העונש- אם את מרגישה רע, אז מגיע לך להרגיש עוד יותר רע. אז אני ממשיכה לטרוף. כבר מרגישה רע אז מה זה משנה... כבר אכלתי (הרבה) יותר מדי אז מה זה משנה. בקיצור- כלום לא משנה. ועם התחושות האלה גם אין סיכוי שאני אפגוש חברים, אראה את עצמי בחוץ, אצליח לעטות את פרצוף ה'הכל בסדר' ואמשיך בחיים, בחוץ. אז מסתגרת, מסננת שיחות, לא רואה חברים, לא מחזירה טלפונים. ואז רע לי עוד יותר כי אני לבד. לבד באמת, ואין לי חשק לשתף, אפילו ת'חברים הקרובים באמת- כי מה אני אפיל עליהם עכשיו, עוד פעם- ת'דכאונות האידיוטיים האלה. ומה זה החוסר אונים הזה שלי מול כוחות הרשע של עצמי? מתביישת להודות שאני חסרת אונים מולם, יודעת שזה נשמע אידיוטי ולא בא לי לצייר אתעצמי כאידיוטית מול החברים שלי. או מול אף אחד אחר. אז שבועות אני נעלמת, החברים שלי כבר רגילים לזה, וכל פעם אני צריכה אח"כ לשקם ת'יחסים עם כולם. כי כן, הם מבינים ונותנים לי ת'ספייס שאני צריכה, אבל איפה אני כחברה בשבילם, כשהם צריכים אותי?! בקיצור, לופ. לא יודעת מה לעשות עם זה, זה ממש שולט לי בחיים וזה גם, כמובן- מתוסבך עם יחסים מורכבים עם ההורים ועם העובדה שעכשיו, מנסיבות שנוצרו- אני אצל ההורים לאיזה חודש וגם היחסים איתם, עם ובלי קשר לאוכל- לא ממש עוזרים לי להרגיש טוב. אז בקיצור, לא תקופה משהו... והשאלה? לא יודעת אם יש שאלה, אולי איך זה נשמע מהצד, אני כלכך מכירה כבר ת'הסברים ואת המחשבות שלי, פשוט נראה לי שבא לי לרענן אותן עם משהו מבחוץ. מתנדבים?

עדי היקרה. ראשית תודה מקרב לב על שיתוף במקומות אנטימיים וקשים שלך מול עצמך. שינית תודה על האמון שאת נותנת בי כשאת משתפת אותי ואת כולם. את מתארת בצורה מאד בוגרת את ההתנסות שלך, שמצביע כפי הנראה על קושי רב סביב נושא של אכל ,דימוי עצמי, ואיזון פנימי. דיאלוגים מסוג שאת מתארת קימים אצל הרבה אנשים, לפעמים סביב אוכל ולפעמים סביב מקומות אחרים, וממש ממררים את החיים. הבשורה הטובה היא שאפשר לצאת מזה לגמרה - טיפול נכון המשלב הנחיה לתזונה נכונה עם בדיקת עומק של הקונפליקטים שאת מתארת, יעזרו לך לקחת שליטה על השדים הפנימיים המנהלים אותך. לא כתבת האם היית בטיפול, איזה וכמה זמן. אני ממש ממליצה לך על טיפול. יש לי לא מעט מטופלים שעזרתי להם במצבים דומים לשלך. אשמח מאד אם תצרי אתי קשר - 0528303005