אוי כמה שאני שונאת את עצמי עכשיו...

כן, כן, אני אחרי בולמוס אכילה... כבר כמה חודשים שאני ב"תהליך", לא של דיאטה דווקא, אלא של ירידה במשקל דרך מודעות עצמית. ירדתי 2 ק"ג (במשך חודשיים בערך), בעזרת דיאטנית ועכשיו היא בחופש, ואני מרגישה שהכל מתפורר. אני מנסה לרשום את מה שאני אוכלת, מנסה להיות מודעת לגורמים שמביאים אותי לאכול שלא מתוך רעב, ואני בד"כ יודעת מתי אני אמורה להפסיק לאכול, ומתי אני לא רעבה. הבעיה היא שבערבים משהו משתחרר, ואני מתחילה לתהות אם יש לי בכלל סיכוי. אני כבר מלא זמן מנסה לעבוד על עצמי, ולמצוא את הדרך להפסיק את הזלילות האלה. ואני מרגישה שלאחרונה כל המעצורים השתחררו. אני מפחדת שעד שהדיאטנית שלי תחזור מהחופש (אחרי החגים) כל מה שירדתי יעלה בחזרה ואפילו יותר מזה. אז או.קי אני מסכימה שדיאטות רק משמינות, ואני יודעת שצריך לעשות שינוי מחשבתי, ואני מנסה לכתוב את הרגשות שלי לפני תוך כדי ואחרי התקף אכילה, אבל שומדבר לא עוזר. אני מניחה שזה קצת "גדול" על האינטרנט, אבל מי יודע, אולי את בלה תוכלי "להחזיק" אותי בינתיים וירטואלית...? שנה טובה! ותדעי שאת עושה פה עבודת קודש!! אני...

אחת הסיבות לשבירה של דיאטות היא הלחץ מהדיאטה. כלומר, ככל שהלחץ שלנו בתהליך הדיאטה גדול יותר, כך הסכוי שלא נצליח בה הוא גדול יותר. יש אנשים שהדיאטה כל כך חשובה להם, ובעלת משמעויות גדולות (כמו כשלון בדיאטה ישפיע על הדימוי העצמי שלהם, וכו'), שהחשש מאי הצלחה בדיאטה הופך כמעט לחרדה. באופן לא פרדוקסלי, זה בדיוק מה שגורם לדיאטה להכשל. זה נשמע שבתקופה הזו, בה הדיאטנית שתומכת בך איננה לעזור לך, את מרגישה חשש גדול יותר שלא תחזיקי מעמד ואת מחפשת דרכים להחזיק מעמד, כולל תמיכה מאחרים. אני דווקא הייתי מציע ההיפך. האמת היא שאינך יכולה לדעת לחלוטין מה באמת מביא לירידה במשקל שלך. כלומר, יתכן מאד, למשל, שקצת תסטי מהתפריט שלך ומהתוכנית שניתנה לך, ובכל זאת הירידה תמשך, ולחילופין - יתכן שתשמרי באדיקות על התוכנית אך משקלך לא ירד. במילים אחרות, במקום לנסות לקחת שליטה על המצב, כדאי לך דווקא להפחית שליטה. תמשיכי לעשות את מה שאת צריכה לעשות בניחותא, ובאורך רוח. תרשי לעצמך לסטות לפעמים מהתוכנית. כ ל ו ם לא יקרה. סטיות קטנות מהתוכנית אינן אלה שגורמות לשבירת הדיאטה (כל עוד הן קטנות...). הנסיון שלי מראה כי אלה שהפחיתו מהלחץ שלהם מפני כשלון של הדיאטה, נהנו ממנה יותר והשיגו ירידה טובה במשקל. בהצלחה :)

היי אבי . מי אתה????????

שלום לך, ראשית אני שמחה שהתחלת בתהליך נכון של הרזיה דרך מודעות עצמית. זה נפלא. אבל עליך לזכור שתהליך מסוג זה כמעט תמיד דורש טיפול ברבדים העמוקים של ההויה שלנו. אחרי שאת מפסיקה עם הדיאטות ומתחילה להקשיב לעצמך, את מתחילה לפגוש את כל השדים המנהלים אותך. שד הביקורת והשיפוטיות, זה שאומר לך שאת אף פעם לא מספיק טובה, שד הקורבן ,זה שאומר שאת ממש מסכנה, שד החוסר אמונה וחוסר סבלנות שאומר שגם זה בטח לא יצליח, שד המרדנות שצורח אני רוצה אכל עכשו, עכישו עכשיו. כל השדים האלה דופקים על הדלת של המודעות שלך והמפגש אתם קשה ומפחיד - מאד. את נותנת יותר מידי כח לאדם אחר בחייך - לדיאטנית שלך וזה מראה שאת חושבת שהיא תציל אותך מעצמך, גם אם זה חלקית נכון נסי להלחם במחשבות אלו. רק את נמצאת שם תמיד ורק את צריכה להיות שם בשביל עצמך בכל קושי. בטיפולים שלי בשלבים אלו אני עוברת לפסיכותרפיה גופנית, זו שיטת טיפול העוזרת לטפל בנפש דרך הגוף דבר שמאפשר לך לטפל בבעיות אמיתיות המסתתרות מאחורי האכל. אם הדיאטנית שלך יכולה היא צריכה לעזור לך עכשיו יותר מעבר לרישום רגשות ,אלא לתת לך כילים יותר מעשיים למפגש עם השדים. בנתים כל פעם שאת שומעת בתוכך קול שאומר שהכל מתפורר ושאת לא יכולה בלי הדיאטנית - נסי שנייה לדמיין מי אומר לך את האמירה הזאת? איזה שדון? איך הוא נראה? ואז דברי אתו, תני לו הרבה אהבה ,ותאמרי לו שאת מבינה את הפחדים שלו אבל את לא נותנת להם לנהל אותך, הכניסי במקומו לתודעה שלך פיה, כזאת שאומרת שאת חזקה, אמיצה ובטוח תצליחי ,ואת גם גדולה ולא צריכה באמת מישהו שיחזיק לך את היד. תנשמי מספר רב של נשימות לבטן זה מאד יעזור. לעולם לעולם לעולם אל תשנאי את עצמך לא משנה מה עשית. אנא תחזרי אלי ותדווחי על התקדמותך, אשמח לעזור לך עד שהדיאטנית שלך תחזור. שנה טובה

הייתי בחופשה, ולכן רק עכשיו קראתי את מה שכתבת. החופשה הייתה מאוד נעימה, אבל מבחינת אוכל זה היה מכה. אני מנסה לא להרוס את הזכרון שלה רק בגלל נושא התזונה הלקויה. קראתי את מה שכתבת וזה נשמע לי רעיון נפלא! במלים אחרות זה משהו שגם הדיאטנית שלי הציעה לי באחת הפגישות ולא יישמתי, אבל לראות את זה כתוב, זה נותן תחושה אחרת. ולכן, אדפיס את המלים שלך, ובפעם הבאה שעולה אותו שד, אקרא את דברייך ואנסה להשתמש בשיטה. אני מקווה שיהיה לי מספיק כוח לקרוא את הדברים ברגע המשבר, כי אני נוטה להתעלם משיטות שאני יודעת שיכולות לעזור לי דווקא ברגעים האלה, כי קשה לי לוותר על התקפי האכילה, למרות שאני יודעת שהם בסופו של דבר עושים לי רע.אני לא יודעת למה זה קורה לי, כי כשאני לא באחד ההתקפים האלה, אני חושבת בצורה צלולה יותר, ורוצה מאוד לוותר על אותם התקפים. בכל אופן אמשיך לעדכן אותך! שוב תודה רבה, שנה טובה, וגמר חתימה טובה.