צהריים טובים :)

אני מאוד מאוד מסכימה ומבינה את העקרונות שמועברים פה. אני באמת מאמינה שגוף בריא ומאושר הוא גוף שמקבל מה שהוא צריך, מתי שהוא צריך וכמה שהוא צריך, לא פחות ולא יותר. הבעיה שלי היא שהבנה לחוד ויישום לחוד. אני מרגישה שיש דברים שהם יותר חזקים ממני ומהרצונות הבסיסיים של הגוף שלי ועומדים בדרך שלי לאורח חיים וצורת אכילה נכונה וטבעית. דבר ראשון, יש פעמים שהבטן שבעה אבל הפה לא- פשוט מאוד, האוכל טעים לי ובא לי להמשיך להרגיש את הטעם שלו. הרצון הזה משתלט לעתים על התחושה הלא נעימה והמלאה-מידי של הקיבה שלי. דבר נוסף הוא הרצון לאכול מסיבות שהן לא רעב- שעמום, העובדה שלאכול זה כיף, ושוב, כמובן, הטעם. אני אמנם בחורה רזה יחסית (58-60 ק"ג, 171 ס"מ), אבל כל החיים שלי התרגלתי שהמצב היחידי שבו אני מסופקת אחרי ארוחה הוא מלאות כבדה ומעיקה. כשאני אוכלת את הכמות שהגוף שלי רוצה (והקיבה מרגישה מלאה אך נינוחה) אני מרגישה בעצם לא מסופקת, ומהר מאוד אני מוצאת את עצמי שוב במטבח מחפשת מאכלים שישביעו את אותו רעב פסיכולוגי, רעב שקשה מאוד להשביע אותו. המצב הזה משגע אותי בלשון המעטה. אני מוצאת את עצמי במאבק עם נושא האוכל 24/7, וכך זה כבר שנים. אני כאילו מרגישה שהראש שלי והחשיבה המעוותת שכבר השתרשה בי מאז שאני ילדה (שצריך הרבה הרבה אוכל) תמיד יהיו שם כדי לחבל בכל רצון טוב להקשיב ולכבד את הגוף, ואיכשהו אני תמיד אמצא את עצמי במצבים של אכילת יתר איומה ומבחילה.

בל המקסימה, ראשית אני רואה שלא פשוט לך עם המצב שאת מתארת. אבל היאוש שלך הוא לא במקום. אומנם יש בך תפיסות מוטעות מילדות שלא מאפשרות לך לאכל רק על פי הצרכים של הגוף ואמנם תפיסות אלו לא פשוט לשנות, לא פשוט אבל בהחלט אפשרי. מבחינת המשקל את במשקל בהחלט נמוך כך שהתנהגות שלך לא פגעה באיזון משקלי. כדי לעזור לך לאזן את התנהגות אכילה יש צורך בתהליך אישי , מובנה ומסודר. מקווה שתפרגני לעצמך תהליך כזה . בברכה בלה