אני מיואשת

שלום, אני בת 15. מגיל 13 אני סובלת מהפרעת אכילה. הייתי אובססיבית לגבי המראה והמשקל שלי. לאחר כמה זמן היו לי התקפי בולמוסים ולאחר הקאות/דיאטות. ככה זה נמשך בערך שנתיים. היום יש לי התקפי בולמוסים נוראיים ואחר כך אני באמת משתדלת לא להקיא. אם אני מקיאה זה בתדירות ממש נמוכה (בערך פעם בשבועיים שלוש). אך כיוון שההקאות בתדירות כלכך נמוכה אני נשארת עם כל האוכל וממש השמנתי! אני לא סובלת את עצמי! אני ממש בדיכאון בגלל זה ואני רוצה למות. מה אני יכולה לעשות?? כבר ממש נמאס לי לחיות ככה. כל יום הוא סיוט של ממש, כל יום אני מבטיחה לעצמי שיהיה אחרת, שאני אלך לפי התפריט שהדיאטנית נתנה לי...אך לשווא. טוב טני ממש נמצאת במרה שחורה וגם אני לא רוצה ללכת לביה"ס כי שום בגד כבר לא עולה עליי ואם הוא עולה זה ממש לוחץ לי וחוץ מזה נהייתי ממש מכוערת.

שלום לך. יש לך הפרעת אכילה . מה שאומר שעליך לקבל טיפול המשלב בין יעוץ נפשי ליעוץ תזונתי. אם את הולכת רק לדאיטנית זה מאד חמור כי עליך לקבל טיפול משולב. בטיפול תוכלי לדון בכל הקשיים שלך. בברכה בלה

הבעיה שאני נמצאת כבר בטיפול קצת יתר משנה. אני מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית מומחית להפרעות אכילה.. ואיני מרגישה שחל שינוי במצבי. הייתה תקופה שהצלחתי אך כעת אני שוב מידרדרת. אני מרגישה אשמה וייאוש על כך שאני מבזבזת כסף להוריי ונסיעות (כי היא גרה רחוק). אופפ... אם זה היה כלכך קל כבר מזמן הייתי מחלימה. אינני רואה שום תקווה. אני כבר הרבה זמן בטיפול ולדעתי הייתי צריכה ממזמן להחלים. אלא שזה פשוט מעגל קסמים כזה שכל הזמן חוזר. זה מה שהתרגלתי לעשות כדי לווסת את רגשותיי ואני לא מצליחה אחרת. האוכל לדעתי זה הפיתרון הכי טוב. זה פשוט התמכרות. למה דווקא אני?? למה יש לי אופי כזה?... אני בטוחה שעוד נערות שנמצאות במצבי לחץ או בכמה מצבים נפשיים לאו דווקא מפתחות הפרעת אכילה. למה אני כן