כמה שאלות

דפדפתי קצת בעמודי הפורום ועלו לי כמה שאלות אשמח אם תענו לי.. קודם כל, אני יודעת שתחושת שובע מתחילה רק 20 דקות לאחר האכילה, מכאן נשאלת השאלה איך בזמן הארוחה אני יודעת מתי אני שבעה? שאלה נוספת היא כיצד אני יודעת מה גופי צריך? לדוגא כשאני מרגישה רעב איך אני יודעת מה עליי לאכול, ההבדל בין מה שבא לי לבין מה שגופי זקוק לו. ושאלה אחרונה (ושוב סליחה על גל השאלות) היא פרטית יותר, אצלי בעבודהיש שעות עבודה מסויימות לאכול, ולא תמיד אני רעבה בהן אך אם לא אוכל בהן אני אהיה רעבה בשעות מאוחרות יותר...אז עליי לאוכל למרות שאיני רעבה? המון תודה על הסבלנות...שני

שלום שני אינך צריכה להתנצל על גל השאלות. זוהי במה לשאלות, קחי לעצמך את חלקך במרחב (זה אינו בא על חשבונו של איש) ואנו נעשה את המיטב לתת תשובות לשביעות רצונך וברוח הפורום כמובן. שני יקרה, את מתחילה את הפוסט שלך בהנחת יסוד שהיא בגדר קביעה שאין לערער עליה ואומרת "אני יודעת שתחושת שובע מתחילה רק 20 דקות לאחר האכילה". העובדה שאת "יודעת" משהו מגבילה את החופש שלך ללמוד משהו חדש. את יודעת שאנו כל הזמן יודעים הרבה דברים, ומרוב שאנו יודעים, אנו מוצאים את עצמנו לא יודעים כלום. ותחילת הפוסט שלך היא דוגמא מצויינת. את יודעת שתחושת השובע שלך מתחילה 20 דקות לאחר אכילה אבל את לא יודעת מהי התחושה הזו בכלל. שהרי אם זה כ"כ ברור שתוך 20 דקות מתחילת הארוחה את אמורה להיות שבעה, מדוע לא להסתכל בשעון, למדוד 20 דקות ולקבוע - עכשיו אני שבעה? נשמע מצחיק, נכון?! אני בטוחה שאת גם יודעת הרבה דברים על מה שהגוף "צריך" ואת מכירה לפחות כלל אחד בתזונה נכונה. אז איך זה שאינך יודעת מה גופך צריך? אז מה זה בעצם "לדעת"? ואיך מה שאת "יודעת" רלוונטי לגבייך? אלה אינן שאלות פילוסופיות, אלה הן שאלות מהותיות הנוגעות לאופן בו תפישת הידיעה שלך מנהלת אותך. בתהליך הרזייה ללא דיאטה אנו מפסיקים לדעת דברים כלליים ומתחילים לחוות, להרגיש. בתהליך של הרזייה ללא דיאטה אין דבר שהוא ברור מאליו ואנו לא מקבלים דבר רק בגלל ש"ככה אומרים" או כי סתם "ככה זה". אנו לומדים לחוות ולומדים לתת מקום (עם הרבה כבוד) לחוויה האישית שלנו. מכאן, את יכולה להבין של- 20 דקות הללו אין שום משמעות בתהליך הרזייה. למעשה, השעון לא מעניין אותנו כלל. כדי לדעת מתי את שבעה עלייך ללמוד להגיע לחווית האכילה ממקום שמרגיש ולא ממקום שיודע או חושב. מעבר לכך, יש לי קושי עם שאלות כ"כ פרקטיות. לא מהסיבה שאין תשובות פרקטיות אלא מסיבה אחרת לגמרי. הפרקטיקה הזו באה מהלך רוח וחשיבה מאוד דיאטטיים. אני מתרשמת שאת מחפשת (באופן טבעי ובהתאם לרמת המודעות בה את נמצאת כרגע) קודים וחוקיות ברמה ההתנהגותית. הרזיה ללא דיאטה אינה מתמקדת בהתנהגות אלא במה שמייצר אותה. כשאת מודעת למה שמניע את התנהגותך את גם מתחילה להיות מסוגלת לנהל זאת מהמקום הנכון ביותר עבורך. הפתרונות לכל שאלה נמצאים אצלך. כל שאת צריכה זה ללמוד לעבוד עם עצמך בצורה יעילה יותר, ולא רק עם גופך אלא גם עם עולם החשיבה שלך. כשתהיה לך המסוגלות הזו, הפתרון לזמני האכילה בעבודה יעלה מתוך החשיבה היצירתית שלך ודי בקלות. האבחנה שאת עושה כרגע בין "מה שבא לי" לבין "מה שהגוף צריך" - אף היא, אבחנה שיוצאת מדפוס חשיבה שאומר כי יש ניגוד אינטרסים בינך לבין גופך. זה לא בהכרח נכון. ואולי את חושבת שאם בא לך שוקולד זה לא יכול להיות מה שהגוף שלך צריך כי האמת מבחינתך היא ששוקולד זה האסון בהתגלמותו (זו כמובן היתה דוגמא כללית). את מוצאת פער בין מה שאת מאמינה שנכון ומשליכה זאת לגופך לבין מה שהכי בא לך (ואותו את מנתקת מגופך.....זה סתם יצר רע). שני יקירתי, אני מבקשת לעורר אצלך חשיבה ולפתוח זוית מבט חדשה. הדרך להצלחה בתהליך הרזייה ללא דיאטה אינה עוברת רק דרך מנגנון רעב ושובע. זוהי דרך של שינוי תפישה והתייחסות מן היסוד. מקווה שלא עוררתי יותר מדי התנגדות ובכל זאת תמצאי משהו לקחת. תודה על נוכחותך בפורום שלך בהנאה רבה לאה פינטו

לאה היקרה, קודם כל אלפי תודות על היחס הרציני והתשובות המעמיקות, הם לא עוררו אצלי כלל התנגדות אלא הרבה דברים לא ברורים... את אומרת שתששתית החשביה שלי לא נכונה, ואני ממש רוצה לשנמות אותה...לכן אני מנסה ללמוד עכשיו את העקרונות, אך עדיין לא מבינה משהו: הרי כן יש הבדל בין מה ש"אני רוצה" שזה נגיד שוקולד, עוגיה, גלידה, לבין8 מה ש"הגוף צריך" משו שמין הסתם הוא איננו זקוק לדברים האלה, לא במידה רבה בכל אופן או בתדירות גבוהה.. ולמרות שאני באמת אוכלת כשאני רעבה ופועלת באמת באורח חיים סביר לחלוטין, עדיין יש לי בעיה אחת, בלילה. אז מגיע מין חשק למתוק ואני קצת מגזימה איתו..לא בכמויות מטורפות אבל אני אוכלת שוקולד ועוגיות...אני חייבת את עזרתך לפחות בבעיה זו.. תודה ויום טוב, שני