חצי הכוס המלאה

הי בלה אני יושבת כבר שעה וחושבת איך לכתוב מה עובר עליי. כמה הרגשתי רע בגלל המשקל שלי ביומיים האחרונים ,כי נשקלתי ואני שוקלת 67 וחצי. זה השיא בחיים לא שקלתי כך. בשישי הייתי ממש עצבנית ואפילו עלה בראשי להתחיל דיאטה,בערב שישי לפני הארוחה היתה לי התפרצות כעס על עצמי ולא רציתי ללכת. בשבת קמתי כבר אחרת והחלטתי חוזרים ללמוד את הגוף (רעב ושובע). והלך די טוב היום,זרמתי עם הגוף. נקודת השיא של המצב רוח היתה שדיפדפתי בפורום וקראתי על בולמוסים ופתאום נורא ריחמתי על האנשים האלו כי אני כבר חצי שנה בלעדיהם יש לי חופש מאוכל אני לא מתכננת כל צעד לקראת האוכל,יוצאת למסעדות. אבל שוב קשה לי לאהוב את עצמי במשקל הזה ואני בטוחה שאם אוכל לפי רעב ושובע ארזה וארגיש טוב יותר.וזו המטרה שלי כרגע.

טלי המקסימה. ראשית, אני מבינה את התסכול מהמשקל . אבל עליך להבין שהמשקל הנמוך הקודם לא היה אמתי כי נבע מתוך דיכוי פנימי וחיצוני ולכן לא היה באמת שלך. למה הדבר דומה ?לזה שקניתי תכשיט מאד יקר על ידי לקיחת הלואה דבר שבעצם פגע באיכות חיי, גרם לי למתח רב ,וכמובן שלא באמת יכלתי להנות מהתכשיט. אז מה זה אומר? שלא אוכל להיות בעלת תכשיט אם אין לי כסף? לא ,זה אומר סהכ שעלי להתנהל בבגרות ובאחריות ולקנות את התכשיט כשהכסף ברשותי. לגבי משקל הדבר מאד דומה. להיות במשקל נמוך כשאת בדיאטה זה להיות במלחמה עם עצמך. כשאת מחליטה ללכת בדרך של הרזיה ללא דיאטה את מחליטה להתנהל אחרת. מה שאומר שנקודתית יתכן מצב של עליה במשקל ויתכן גם שלא. אבל הדגש הוא על נקודתית. גופך לא נועד להיות בעודף משקל, גם הוא סובל מכך. כך שאם תסמכי עליו באמת ובאמת תאכלי מתוך רעב ושובע ביולוגי הוא ירד במשקל והרבה. אני מאד מציע להמנע משקילה אלא להתבונן יותר בהקפים, נוחות בהם יושבים עליך בגדיך, ותחושתך הכללית ,זה מדד הרבה יותר מדויק להתקדמות שלך. הכי חשוב, עליך להאמין בכך שאת בסופו של דבר תגיעי לאיזון מלא ואיכות חיים מיטבית שלא מורכבת רק ממשקל נמוך (אני מכירה המון רזים מאד לא שלווים ולא מאוזנים) ולהבין שאיכות חיים היא מושג רחב וגדול ומגיע לך להנות ממנה . ואין, אין איכות חיים גדולה יותר ממצב בו את וגופך בהרמוניה אהבה הדדית וקבלה. טלי, אני יודעת שזה מתסכל שזה לוקח זמן ואני מבינה את הקושי ,אבל נסי להנות מהתהליך מהדרך ולא רק מהמטרה אליה את שואפת. שיהיה לך שבוע מקסים ואל תבזבזי את רגעי החיים היפים שלך בתיסכול וכעס מיותרים. בלה

שלום טלי, את ההרגשה שלך אני מכירה מאוד מקרוב והרשי לי להציע לך דרך מחשבה נוספת על אוכל ומשקל ועל החיים בכלל. אנחנו חיים בעידן של תוצאות,בעידן שבו הכל צריך להיות מושג במהירות ובמיידיות האפשרית ואם אין תוצאות אז זונחים את הכל. את לא אשמה שאת מרגישה תסכול ועצבנות כלפי עצמך,אנחנו חיים בתרבות כזאת וכלן תחושותייך הן נורמליות ביותר. בכל המרוץ הזה איבדנו את ההנאה מהדרך ומהתהליך,כי מי מאיתנו מבין היום את משמעות התהליך והלמידה? מי מאיתנו מוכן לקבל את הרעיון שהתוצאות לא מיידיות? לא רבים. הגישה שבחרנו לנהל בה את חיינו דורשת אמונה אמיתית וכנה,ברגע שהאמונה מתערערת מכל סיבה שהיא הדבר פוגע מיידית בתהליך שכן את בוודאי מתחילה לשאול את עצמך שאלות של פקפוק, ובאופן טבעי חוזרת למקום המוכר-המקום עם התוצאה המיידית (לפחות ככה אומרים)-דיאטה. אני מציעה לך לעצור לרגע,לקחת נשימה עמוקה ולנסות לחשוב מה למדת עד כה על הגוף שלך שלא ידעת.המחשבות האלה תמיד מעוררות בי התפעלות עד כמה הגוף שלי חכם וכמה יש לי עוד ללמוד עליו והכי חשוב לקבל אותו כמו שהוא כרגע באמונה שלמה וכנה שמתוך הקבלה הזו הוא יהפוך להיות בריא יותר,רזה יותר והחיבור הממילא חזק ביננו רק יתחזק עוד. בהצלחה מכל הלב,נעמה