חוויה

חוויה מוזרה בדרך לחופש: החלטתי למתן את הפעילות הגופנית שלי, ולהקשיב לגוף גם בנושא זה. ופתאום הרגשתי שאין לי "שליטה" על האכילה, ושוב חשבתי על דיאטות. ואז חיברתי דבר לדבר, והבנתי שאני עדיין לא מוכנה לשחרר את הפעילות הגופנית, בגלל אמונות עזות ועמוקות בעניין בריאות ושימור הנעורים. כאילו, אם דבר (שחרור האכילה) גורר דבר ("ויתור" על פעילות גופנית כפי שהיא מוכרת לי) מוטב לי לוותר על האכילה החופשית. בינתיים, החלטתי לחזור, לפחות באופן חלקי, לפעילות הגופנית השגרתית, ולפני "ויתור" לשים לב מה בפעילות השגרתית נעים לי, טוב לי, ומה פחות. מה דעתכן? תודה רבה.

בוקר טוב מארי. לפני הכל, אשמח להסבר. מאיזו סיבה החלטת למתן את הפעילות הגופנית שלך? מה זה אומר, לך, לשחרר את הפעילות הגופנית? (ברמה המעשית וברמה הקוגניטיבית). כיוון שהכלי היחידי בו אני יכולה להשתמש על מנת להבין אותך (ואת האחרים) הוא המילים בהן את בוחרת להשתמש. וכיוון שמילים הן לא סתם צירופי אותיות אלא שיקוף של תפישה והלך רוח, אני רואה חשיבות למענה על שאלות אלה. אז לפני שאניח כל מיני הנחות, קחי לך את המרחב לענות לעצמך ולי. יום נפלא שלך לאה פינטו

לאה בוקר טוב. ברמה המעשית פירוש הדבר, שאני לא עושה תרגילים מסוימים רק כי מישהו אחר טוען שזה טוב, בריא, מתאים. אלא בודקת איך אני עצמי מרגישה עם התרגולת שלי. למשל: משך, עוצמה, ותכיפות של הליכה. ברמה הקוגניטיבית פירושו לבדוק את האמונות שלי, עד כמה יש להן בסיס במציאות האישית שלי. האם אני באמת מרגישה/נראית יותר טוב? יחסית לעצמי, יחסית לנשים אחרות בגילי? למעשה, אני בודקת גם בזמן המעשה, בזמן התרגול; גם לאחר מעשה, איך אני מרגישה; וגם מעיזה להסתכל בתוצאות של המאמץ שאני משקיעה והשקעתי שנים רבות. בסופו של דבר, יש ניסיון להתחבר לקול הפנימי שלי. ולהפתעתי גיליתי שיותר קל לשחרר את האכילה מאשר את התרגול. כאילו תרגול "נכון" משמר בריאות ונעורים, ואם אוותר עליו אוותר על האופציה לבריאות ושימור מראה צעיר. וזה מפחיד מאד, לוותר על האופציה הזו, אפילו במחיר שעמום ומאמץ. קל לי יותר לסמוך על עצמי בעניין בחירת המזון הנכון ומועדי האכילה, מאשר בעניין בחירת הפעילות הגופנית הנכונה לי. יתכן שהיה לי קל לשחרר את האכילה מפני שהתרגול ה"נכון" היה שם כרשת הצלה, למקרה שהאכילה החופשית שלי תתברר כמוטעית. וברגע שניסיתי לשחרר גם את הפעילות הגופנית, ולעשות אותה יותר ויותר מתוך הקשבה לעצמי, נבהלתי, ו"ליתר ביטחון" יצרתי אי אמון בבחירות התזונתיות שלי.