ללאה פינטו

אני בת 14,אני לא חושבת שאני רזה אבל המשקל שלי תקין. לאחרונה ירדתי המון במשקל אבל אני בכל זאת לא מרוצה. אני עושה ביום המון ספורט [שורפת בד"כ 1000+ קלוריות בהליכון ואופניים חשמליות], מנסה לאכול כמה שפחות [ולא תמיד מצליחה], כמה שיותר בריא [בלי ג'נקפוד, בלי ממתקים וכו..]. אני לא מרגישה שאני יודרדת הרבה, יש לי פחד איום מהמשקל שלי- שאגב אני לא יודעת אותו במדויק כי אני מפחדת לעלות על המשקל. אני רוצה לרדת רק עוד קצת. 5 קילו כדי להיות שלמה עם עצמי. ואז נכנסתי לפורום הזה וקראתי את ההודעות שלך, את התשובות לקוראים. את ניראת לי אשה חכמה מאוד ואחת שאפשר לסמוך עליה ולתת בה אמון, ולכן אני מרשה לעצמי ליפול עליך עם כל הבעיות שלי [ואני מתנצלת אם זה מטריד אותך] אבל אם קיים סיכוי אחד קטן שהגישה שלך תביא לי את הישועה ותגרום לי לחזור לחיות באמת. בלי לחשוב על אוכל ועד דיאטה כל היום. למלא את הראש שלי בדברים חשובים יותר, את לא יודעת כמה אני אהיה אסירת תודה. אבל אני לא מבינה את את עושה את זה? את מדברת בהמון חידות. אני רוצה לבין את הסוד שלכן. אני מאמינה לכן שזה עוזר אבל לא יודעת איך מישמים. פירוש הדבר הוא שאני יכולה לאכול כמה שבא לי ומה שבא לי לפי מה שהגוף אומר לי? האם זה אומר שלאכול 1200 קלוריות ליום זאת שטות ואם אני חורגת מזה אני לא בהכרח אשמין? בבקשה תעזרי לי להבין אותך יותר.

בוקר טוב לנערה המתוקה והאינטלגנטית. הרשי לי להתחיל מהסוף, "פירוש הדבר הוא שאני יכולה לאכול כמה שבא לי ומה שבא לי לפי מה שהגוף אומר לי? האם זה אומר שלאכול 1200 קלוריות ליום זאת שטות ואם אני חורגת מזה אני לא בהכרח אשמין?" איך את מפרשת, מעבדת ומבינה את האמירות שמאחורי השאלות - זו השאלה. למה ה"בא לי" באמת מחובר? לראש שחי חסך, לראש ה"יודע" שהוא רוצה תמיד וכמה שיותר או לראש שיודע לברר ולזהות את מקור ה"בא לי ואת מה "בא לי" באמת ומכבד את ה"בא לי" בהתייחסות הולמת מבלבל? קראי שב ושוב. כשאנו קשובים לגוף שלנו ולצרכים הביולוגיים והרגשיים שלנו, אנו לא חווים חריגות משמינות. עכשיו, שוב עולה שאלה. באיזו מידה את יועת לעשות אבחנה בין מסרים המגיעים מגופך לבין אלה המגיעים מהראש המגביל והדיאטטי שלך? אלה הן שאלות חשובות שעומדות על מהות ההסתכלות שלנו.מקווה שלא תראי בהן חידות. החשיבה הדיאטטית שלך מתבטאת בקפיצה האוטומטית לעשיה..."אז מה לעשות תכלס, ברמה ההתנהגותית?" ואני אומרת, לפני שעושים ברמת האכילה, יש להכין את התשתית הנכונה, ללמוד ולהבין את השפה. השפה הזו איננה דבר טריוויאלי בעיניי, כלל וכלל לא. אכילה היא סימפטום של צורת חשיבה וכן היא הדבר הפחות חשוב כרגע. התרגלת לבחון ולנהל את האכילה שלך באמצעות קלוריות. כדי לשנות, עלייך לאמץ גישה אחרת לגמרי. כזו שנוטשת את ספירת הקלוריות, מתוך הבנה שזהו אינו תפקידך לטובת הרתמות לגופך, מתוך ההבנה שהוא היחידי שיכול לדעת מה הכי נכון, מתי וכמה. אינני בטוחה שקנית את הרעיון החדש הזה. ולכן, יישום הגישה עלול להיות קשה עבורך. מעבר לכך, רוצה להתייחס לאמירות נוספות המוצגות כקביעות ולעורר אצלך שאלות לגביהן: למשל , "אני רוצה לרדת רק עוד קצת. 5 קילו כדי להיות שלמה עם עצמי" מה זה אומר? איך 5 ק"ג פחות ישנו את מהותך וחייך באופן כזה שתחושי "שלמה עם עצמך"? מה המשמעות של להיות "שלמה עם עצמך"? אני שואלת מתוך סקרנות כנה ומציעה לך לשאול את עצמך באותו אופן, סקרן ולומד. עם פתיחות רבה לכל תשובה. ואחרון חביב, בחירת המיקוד. יקירה, רק את בוחרת במה למקד את תודעתך מבוקר ועד ערב. את עושה זאת כרגע ממקום שאינו מודע. מקום שאינו מודע לכוחך, לטוב ולרע. רק את בוחרת על מה לחשוב בכל רגע נתון של היום, על מה להסתכל ובמה להתעמק. גם זו סוגיה חשובה להבנה וללמידה, גם זו סוגיה לאימון. תהליךל שינוי אמיתי של גישה ותפישה נבנה אט אט ע"י שינוי תודעתי- תפישתי במספר רבדים כמו שאת יכולה להבין מתשובתי. לכל אחד ואחת מאיתנו, סוגיות המיקוד שלו בתהליך. אני רוצה לפרגן לך בענק על נכונותך להיפתח ולהיחשף לעולם שרבים פוסעים בשביליו, בגילאים הרבה יותר מבוגרים משלך. נסיון חיים זה משהו שעוזר אך במקרה שלך, אני חושבת שזה נפלא ומצויין לחשוף את עצמך למרחב שנוגע במהות ולא רק בהתנהגות. אל תצפי מעצמך לשנות ולהשתנות כאן ועכשיו, היי סבלנית והמשיכי ללמוד, להסתקרן ולשאול. בסופו של דבר, משהו נפלא יקרה. מקווה שהתשובות עולות על החידות. קראי שוב ושוב אם נדרש. ואני, אהיה כאן בכל עת. יום נפלא שלך לאה פינטו