בעיה

קודם כל רציתי להגיד לשתיכן תודה על התשובות שלכן בפורום, אני חייבת להגיד שהגישה שלכן פשוט מרעננת ויכולה ממש לשנות את הגישה של הפונים! אני כמעט בת 30 ורזה מטבעי. למרות זאת, יש לי עבר (לא מפואר אבל בהחלט קיים) של הפרעות אכילה שכולל כשנה של אכילה של 600-1200 קלוריות ליום בלבד, כאשר לפני זה היתי רגילה לאכול כ-2500 קלוריות ליום ואף יותר. לאט לאט הוצאתי את עצמי מההפרעה הזו גם בעזרת כוח רצון להיות בריאה וגם נעזרתי בפורום הזה, קראתי והחכמתי מהתשובות שלכן. הבעיה היא שלצערי ישנם עוד שרידים של התקופה הרעה ואינני יודעת כיצד להגמל מהם: עד היום הזה אני עדיין סופרת קלוריות מדי יום ומקפידה לא לעלות על 2500 קלוריות ליום. אני אוכלת מאכלים בריאים, כמויות מספקות ולפעמים גם מאכלים פחות בריאים אבל ממש טעימים, אני מנסה לא לאסור על עצמי שום מאכל ליותר מדי זמן. הבעיה הזו של הספירות משגעת אותי ומעולם לא היה לי בעיה כזו לפני התקופה הרעה. אני לא יודעת איך להפטר מזה והמצחיק הוא שכן הצלחתי לתקופה מסוימת להפסיק לספור ואז שמתי לב שכשאני לא סופרת, הגוף אוכל בדיוק כמה שהוא צריך ולא יותר כי אני עסוקה בלהתענג על האוכל ולא לכמת אותו כל הזמן. אנא עזרו לי לצאת מהמעגל הזה! אני כבר 3 שנים מתעסקת עם השטות הזו ולא יכול להגמל! תודה, קרין

בוקר טוב קרין ראשית, רב תודות על הפרגון והמילים החמות. נפלא לדעת שאת מוצאת עבורך ערך בפורום זה ומקווה שתמשיכי להפיק ממנו ומאיתנו את המיטב. רוצה לפרגן לך חזרה ובגדול על העשייה למען עצמך, על היכולת והאחריות שאת לוקחת על גופך ואורח חייך. יישר כח. הדבר הראשון שאני מבקשת לעשות איתך זה לקחת אותך ביד ולהתרחק מה"קיר" (הבעיה), לעלות על "גבעה" ולתצפת מלמעלה. אם תתרחקי מספיק תוכלי לראות שה"בעיה" מתגמדת ונראית ברת התמודדות ואפילו בפשטות יחסית. כל עוד תשארי צמודה ל"קיר" הוא תמיד יראה גבוה מדי, מייאש מדי. כשמתרחקים, ניתן לראות את התמונה כולה ואפילו לזהות את ה"פרצות" ו/או כלי עזר (חבלים וסולמות) שנמצאים בסביבה שלא שמנו לב לקיומם ואפילו הבנה בנוגע ליכולויות העצומות שלנו. אז בואי נלך למקום גבוה שבו אפשר לראות בבהירות רבה יותר את התמונה הרחבה, ואם כך נעשה נבין שמה שיש לנו כאן אלו 20 ויותר שנים של אכילה טבעית וזורמת, 20 שנה ויותר בהן הלכת בנתיב מסוים. לפני כ- 4 שנים ובמהלך 4 השנים האחרונות (אם אני עושה חישוב נכון) בחרת לסטות מהמסלול וללכת בדרך קצת אחרת, חשבת והרגשת שהדרך הזו אליה פנית טובה לך עד שהבנת שהיא הובילה אותך אל ה"קיר". מה את עושה כשאת נוסעת בעיר לא מוכרת ומגלה שבאחת הפניות הגעת לרחוב ללא מוצא? האם תנסי לפרוץ את המחסום? האם תתנחלי במקום ותמתיני עד שמהנדס העיר יחליט לשנות את תוכנית המתאר? ואולי תצאי בקריאות שבר על מר גורלך כי טעות אנוש איומה ונוראית בזה הרגע עשית? סביר להניח שלא זה ולא זה ולא זה. סביר יותר שתביני שזו היתה טעות, לא היסטרית ולא פטאלית, תעשי פרסה ותחזרי על עקבותייך. עד כדי כך פשוט. ויכול להיות שעתה תאמרי לי: "טוב, זה לא כזה פשוט" ואני אענה לך "נכון, כל עוד אינך מתורגלת (לא יודעת עדיין לעשות סיבוב פרסה או רברס - גם אז זה לא יהיה פשוט, נכון?) לענינו, מה שחשוב הוא שהיום את יכולה להבין שרוב שנות חייך (למעלה מ- 80%, שוב אם אני מחשבת נכון) הלכת בדרך שהיא היתה הנכונה והטובה עבורך (ואת זה היה לך אולי קשה להעריך אם לא היית סוטה ממנה), וכל שנותר לך הוא לחזור אליה. וזוהי התנסות ראשונה, ככל שתתמידי להתנסות בה כדרך התמודדות היא תהפוך פשוטה יותר ויותר עבורך. כשאיפשרת לעצמך לחזור חווית חוויה נהדרת ומרעננת ונזכרת שהגוף שלך יודע לווסת את האכילה שלך ללא מאמץ ושליטה כלשהי מצידך. מצאת את עצמך בקשר בריא יותר עם המזון כשהוא משמש מקור הזנה והנאה בדיוק כפי שהיה בעבר (ילדותך, נעורייך אולי, אפילו חלק מבגרותך). מתיאורך, זו היתה התנסות חיובית. אז למה לא להתכוונן ולייצר אותה שוב ושוב באופן מודע? מה שאני רוצה להמליץ לך לעשות ומקווה שיהיה לך לעזר עד כמה שניתן לעשות זאת במסגרת הפורום, להתמקד בחוויה המקדמת ולא ב"קיר". יש הרבה דרכים להתייחס למקרה שהצגת והרבה גישות שונות זו מזו, אני בוחרת במה שבעיניי מעצים ומגדיל אותנו. שבי לבדוק עם עצמך, תוך חזרה אל המקום בו חווית הצלחה, מה איפשר זאת עבורך? מה הבאת מתוכך שאיפשר לך להביא סוג כזה של התנהלות, איפשר לך לנטוש את ספירת הקלוריות לטובת ההנאה והאמון בגופך שידע לעשות זאת עבורך? מה היו הדברים שאמרת לעצמך? לאיזו הרגשה נתת למלא אותך? את היחידה שיודעת. הוציאי את זה מתוכך בלי לשפוט, תני לזה לצוף ולעלות. התמקדי בהצלחה שלך ולא ב"בעיה". וזכרי, היכולת להצליח כבר קיימת בך (יש לך הוכחה ונסיון) - תפקידך הוא רק לסייע ליכולת הזו להופיע יותר ויותר בחייך. אין לך "בעיה" יקירתי, יש בפנייך אתגר, למידה, שיעור של תובנות על. לכי על זה בחדוה. בברכת יום שטוף שמש, נעים ומאיר. שלך לאה פינטו