גמילה ממחשבות על דיאטות

לאה/בלה שלום! אני בת 26 כל חיי עסקתי בדיאטות, קלוריות, הפרדת מזונות, ניסיתי לרדת במשקל לאכול לפי שעות, ולפי מספר ארוחות ביום ומה לא... הייתי "מבלמסת" המון! לאט הבנתי שאני אוכלת על תחושות ייסורי מצפון וכעס על עצמי- כל הזמן חשבתי על זה אבל מאאאאד פחדתי לוותר על דיאטה בעצם לוותר על שליטה. כעבור זמן שהתעללתי בגוף ובנפש התייאשתי נכנעתי ואמרתי "די לדיאטות אני צריכה להקשיב לגוף" וזה היה מאוד מפחיד אך גם תחושה של הקלה ליוותה אותי (הרי אני לא צריכה לחשב קלוריות, לא לתכנן מה אני עושה היום, ולא להתאמץ להתאים את עצמי ללארוחות, הפסקתי להלחץ שמא אשאר בלי אוכל דיאטתי לידי וכו). קראתי ספר של ג'נין רות אוכל כפיצוי לאהבה והוא הדהים אותי- מאד הזגהתי איתו והבנתי שהשמנים חושבים שרק אם יתנו להם לאכול כל מה שהם רוצים הם יזללו את כל העולם, אבל מה שהיא הסבירה שזה לא כך למעשה זה הפוך!! ברגע שהרשתי לעצמי לאכול ראיתי שאני יכולה להפסיק לאכול כשאני שובעת מה גם שכשאני חושבת פחות על דיאטה אני רעבה פחות... מה שאני באה להגיד זה שאני מבינה את העניין הזה שגם אתם מנסות להעביר בפורום הזה, אבל פתאום אחרי שלושה חודשים, שוב מחשבות טורדניות החלו לעלות במוחי ושוב אני מתאבססת על אוכל במחשבה במיוחד- דבר שמקשה על האיזון בצלחת. כל הזמן אני צריכה להכניס לי מנטרות לראש "מותר לך לאכול מה שאת רוצה ההההכל ההההכל, אם תקשיבי לבטן ולא לראש לא תשמיני" וזה משפיע לטובה אבל זה עובד רק שאני מתכוונת לזה וחשה שיחרור, ולא כשאני כועסת על עצמי. עדיין נורא קשה לי להאמין שאני יכולה לחיות בלי דיאטות אבל משתדלת. אגב: אני מלאה בלבד ע"פ הדיאטניות אני במשקל תקין. אבל אני רוצה תמיד להיות רזה יותר. האם יש לכם עוד טיפים בשבילי, כדי לחזק את הדרך שלי? אשמח לשמוע תודה מראש.

שלי היקרה. ראשית אני נרגשת לשמוע שהתחלת בתהליך נכון של הרזיה והבנת שזו דרך טובה כדי להגיע לאיזון פנמי. אני שמחה גם שכשאת באמת עושה את מה שצריך זה אכן עובד. מה שאת מתארת הוא חלק מתהליך השינוי. השינוי למרות מה שנדמה לנו לא בא בקו ישר אלא בצורת ספירלה. כלומר את משתנה ורואה דברים אחרת מרגיש טובה ונהנית מתוצאות אבל לא מצלחה לגמרה להיפטר מהפרדיגמות הישנות שמנהלות אותך וחוזרת קצת אחורה. אני מבינה שאת עושה את התהליך הזה לבד ולדעתי זה קשה. יש הרבה דברים שאנחנו עיוורים לגבהם ולא נוכל לראות ולשנות בלי מדריך טוב. לכן, הטיפ שלי אליך הוא להגיע לטיפול. בברכה והמשך מסע מוצלח בלה

שלום שלי. ראשית, הערכתי הרבה. כפי שכתבת, נדרש אומץ כדי לשחרר את מה שנתפש בעינינו אמצעי שליטה. אני חושבת שאת עושה עבודה יפה ובהחלט מצטרפת לתגובתה של בלה. מעבר למה שנכתב הייתי רוצה להוסיף דבר אחד קטן. המחשבות הטורדניות הללו הן מחשבות שאימצת וטיפחת במשך שנים רבות. אין שום סיבה להאמין שתוך שלושה חודשים הם יעלמו כלא היו. כל קבעון מחשבתי שלנו (כמו, "אני חייבת לספור קלוריות" או "שוקולד זה משמין" וכ"ו), במישור הפיזיולוגי מבוסס על מבנה נוירולוגי יציב מאוד. הדרך היא לא למקד את האנרגיה למלחמה במחשבות הללו , הדרך היא למקד את המשאבים בבניית מערך מחשבתי חדש שיתבסס על הוכחות חדשות. וההוכחות באות מהגילויים שלך בתהליך. המחשבות הללו יעלו עוד זמן רב, תני להם להתקיים אך אל תשתמשי בהן, כלומר למדי איך לא לתת להן לנהל אותך. זה מה שחשוב באמת. לא אם הן תעלנה או לא, אלא מי מנהל כאן את הענינים. היי ערה ומודעת מתי אלו מסרים מהגוף ומתי אלו מסרים מזהמים מתודעת העבר. ובחרי למי את נותנת את השרביט. מעבר לכך אוסיף ואומר זהו תהליך, ותהליך בהגדרתו הוא התפתחות מתמשכת הכוללת שינויים רבים ושלבים שונים. תהליך מטבעו אינו לינארי. תהליך אמיתי הוא בעל תנודות אך עם מגמה ברורה. בהצלחה רבה לך. יישר כח. לאה