לפרמט את הגוף

הוקסמתי מתגובתה של אחת מכן לאיזשהי הודעה בנוגע לתחושות הרעב/ שובע של תינוקות. זה כל-כך נכון. כבר שנים שתכנתתי את הגוף לדרוש אוכל לפי השעון. אני אוכלת לפי שעות ולא בהכרח לפי תחושת רעב, אני מניחה שזה כבר הפך להרגל... איך אפשר לעשות "restart" לכל המערכת הזאת ולהתחיל באמת להקשיב לגוף?

שלום מיכל. זה תהליך. העובד במספר שלבים. שלב ראשון - מודעות - הבנה והכרה של התודעה שלך והדרך בה היא פועלת ומפעילה אותך. שלב שיני לקיחת אחריות על המודעות הזאת - לימוד כילים שונים לשינוי התודעה. שלב שלישי פעולה - פעולה ועשייה מתוך המקום החדש. התהליך כרוך במודעות גופנית ורגשית בנוסף לתודעתית. מקווה שעזרתי. בברכה בלה

הי מיכל. הכותרת שלי נשמעת אולי קצת יומרנית אך לא יכולתי למצוא כותרת טובה יותר (טוב, אולי אם הייתי מתאמצת הייתי יכולה אבל זה מה שעלה במיידי וכנראה זה מה שאני חושבת באמת). מיכל הגעת להבנה נהדרת והיא שהאכילה שלך מונעת (מהמילה הנעה) ע"פ מניעים בלתי רלוונטיים, במקרה זה שעון המתכת/העץ/הפלסטיק שתלוי על אחד הקירות בביתך. הבנה נוספת שאולי אינה נשמעת לך מרעישה כראשונה אך בהחלט חשובה היא שזה הפך לאוטומט, הרגל. ההרגל של לתת לכל לנהל את האכילה שלך פרט לדבר האמיתי, הגוף שלך. ההרגל שמתחיל תמיד באותה צורת חשיבה ומסתיים תמיד באותה בחירה התנהגותית. איך מתחילים? קודם כל בהבנה הבסיסית שהגוף שלנו הוא האוטוריטה היחידה בוויסות האכילה שלנו, ולכל גורם אחר אין מקום, כולל למחשבות הדיאטטיות שעולות ולא מרפות (כמו: "אבל יש בזה הרבה קלוריות" "יואו, אני בטוח אשמין מזה" "זה יותר מדי...זה פחות מדי" "אסור לי" וכ"ו.) כל אלה, בדיוק כמו השעון שעל הקיר, הם גורמים בלתי רלוונטיים. מה שחשוב זה איך הגוף מרגיש ולצורך כך יש ללמוד לנתק בין השניים, בין הראש שעדיין מזוהם במסרים דיאטטיים לבין הגוף שלעולם יהיה אותנטי במסריו). התהליך הזה לא פשוט ונדרשת למידה אובייקטיבית של עולם החשיבה באופן כללי ודפוסי החשיבה שלך באופן ספציפי. אי אפשר לזהות מה כשלא מכירים את המאפיינים. נדרשת למידה של הכלים לזיהוי הקולות האותנטיים המגיעים מגופך. שנים רבות של אי מתן תשומת לב ניוונו את היכולת הזו. זהו תהליך שמתממש במספר רבדים וכל רובד נבנה נדבך על נדבך ליצירת גישה חדשה, מסגרת התייחסות שונה. הכלים הפרקטיים הם רק החלק הטכני ולא יעבדו ללא יצירת תשתית מבוססת ויציבה. שלך בברכת שבת שלום, שבת מנוחה. לאה