למידה

אותו רגש מסויים שגואה בנו והוא לא רעב אך אנו מתרגמים אותו לכזה וגורם לנו לאיבוד שליטה ללא מחשבה ואז לאכילה בלתי פוסקת האם באמת ניתן על סמך למידה להתגבר עליו? לפעמים אני חשה שאין לי כוח להתנגד לתחושה הזו ובמלחמה הזו אני מפסידה מראש כי פשוט אין לי שום סיכוי הכוח הזה חזק ממני.

שלום אוראל. אני חושבת שאת חשה את מה שאת מתארת כי את מותשת. את מותשת כי את נלחמת. ובמה את נלחמת? במשהו שאת עצמך יוצרת. אולי לא יוצרת באופן מודע אך יוצרת. אני עומדת מאחורי מה שכתבתי כאן בעבר והיום בתגובות השונות. זה בידיים שלנו ולכל אחד יש את היכולת לפתח את המיומנות והמסוגלות הזו (למעט מקרים של הפרעות קשות שבעטיין קשה לפתח מידה סבירה של מודעות עצמית). הדרך בה את בוחרת להתמודד עימם לא עובדת וזה משהו אחר לגמרי. מה שאת אומרת נשמע לי כמו משהי שנמצאת בחדר. לחדר יש חלון ודלת. היא מנסה לצאת מהחלון ולא מצליחה. הנסיון הזה מוביל אותה להבנה השגויה ש"אי אפשר לצאת מהחדר" - היא פשוט לא רואה את הדלת. אחד הדברים החשובים שאני חוזרת עליהם חזור ושנן הוא - לא להלחם! לא להאבק! איפה שחשים שנכנסים למלחמה, אפילו מלחמונת מרפים, עוצרים. מנסים להבין. עובדים עם מוח ולא עם כח (גם אם מדובר במר כח רצון המפורסם) היכולת לחשוב בצורה מודעת אינה ברורה מאליה. זוהי מיומנות מרתקת שאנו לומדים תוך כדי תהליך. את יודעת כל מחשבה מתחילה תמיד בשאלה. (אם אין שאלה, אין מה לחשוב) ןלכן בתהליך הזה אנו שאלים הרבה שאלות, יש הכוונה, יש סדר בבלאגן. אל תאמיני שאינך יכולה, את מקסימום כרגע לא יודעת איך. (ואלה שני דברים שונים) בהצלחה לאה