רעב ושובע

כייצד ניתן להסביר את התופעה הבאה: לפעמים אין אני מרגישה רעב כלל וכלל ואני מוצאת את עצמי מנהלת דו-שיח עם עצמי האם אני רעבה או לא לבסוף כשאני מחליטה לאכול ו אני מרגישה שאני אכן רעבה ובמצב זה אני בטוחה שאילו לא הייתי מתחילה לאכול לא הייתי מרגישה את הרעב מה דעתכן בנושא?

שלום דורית. רעב הוא תחושה מאד מיוחדת. הוא מתחיל בקטן כאשר גופך מקווה מאד שתקשיבי לקול הקטן הזה אבל אם את מתעלמת הוא נעלם וחוזר אחרי זה כשהוא כבר יותר קולני כך קורה פעם אחרי פעם . אם גופך הורגל לכך שאת מקשיב רק לרעב קיצוני הוא מראש יוותר על להודיע לך על רעב פחות קיצוני. כשאת אכלת בזמן שאת חושבת שאת לא רעבה כנראה שזה בדרגת רעב לא ממש קיצונית אבל בהחלט בכזאת שגופך ישמח לאכל בה . תחושת רעב היא תחושה שצריך ללמוד אותה כי יש סוגי רעב שונים ודרגות רעב שונות.

בוקר טוב דורית. התאור שלך מזכיר לי סיטואציה אחרת. מה קורה כשאנו מתעלמים מגירוי ליציאה? האם את מכירה את זה? כשהשרותים קוראים לנו ואנו דוחים זאת, פתאום איננו חשים עוד בצורך עד שהמצב מחמיר במיוחד. זה לא אומר שהמערכת נרגעה וכלום לא קורה. המערכת מתארגנת לתת מענה בדרך אחרת. הנחת היסוד שלך שברור לך מהו רעב איננה הנחת היסוד שלי אם כי אינני שוללת אותה על הסף. אני רק יודעת לאמר שבתהליכים שאני מכירה, לוקח לא מעט זמן ונדרשת מיומנות מפותחת על מנת ללמוד ולזהות את רמות הרעב השונות, את הסיגנלים השונים. אוסיף ואומר שאנשים בעלי תפישה שמנה יודעים לרוב לזהות את הקיצונויות של הסקלה (רעב חזק מאוד או שובע עד התפוצצות) וקשה להם עם האמצע, עם דרגות הביניים. ועוד דבר, יתכן מאוד שאת באמת לא רעבה ורק המחשבה על זה, ההחלטה שאת הולכת לאכול מעוררת לא מעט מנגנונים שמכינים את מערכת העיכול לאספקה החדשה. זה יתבטא בין השאר בריור (עליה בכמות הרוק), בתאוה מתגברת, בעליה של רמת הורמונים ואנזימי עיכול בקיבה. כל זה מתחיל רק ממחשבה. דורית, לטעמי חסרה כאן עוד הרבה הבנה של הענין, חסרים כאן כלים וידע. יחד עם זאת, המיקוד שלך בתגובות של גופך, בהרגשה הוא חלק חשוב וראוי (הבעיה כנראה בתרגום ובפרשנות). מאחלת לך יום נפלא שלך לאה