לא מצליחה להבין את השיטה

לבלה ולאה שלום! קראתי בעיון את כל ההסברים בפורום ואת האתר של בלה וגם את דברי ההסבר של לאה. אבל.. לא הצלחתי להבין איך מורידים במשקל בשיטה זו. מקובל עלי שלא צריך לעשות דיאטות ולהרעיב את הגוף וללכת נגדו וכו' שחשוב לסגל הרגלי אכילה נכונים. שכדי לרזות חשוב לאכול! אבל כאשר אני אוכלת מה שאני מרגישה שגופי מבקש ומתי שהוא רוצה זאת, בלי שום הגבלות ומסגרות ובלי ספירת קלוריות , אני פשוט עולה ועולה בסולם הקילוגרמים!! אז מה קורה פה? אולי תנסו שוב להסביר לי תודה

שלום אורית. תודה על ההזדמנות שנתת לי להסביר מתוך ההתנסות הספציפית שלך ומקווה שתצאי מבינה יותר מהתכתובת הזו. דיאטה או הלך רוח דיאטטי הוא לא סתם מילה או אמירה, אלה הם דפוסי חשיבה חזקים, ערוצים עמוקים שהתבצרו בתפישתנו מהיום בו אנו מתמודדים עם האכילה והמשקל שלנו. מהיום שבו ראינו בהם בעיה, בעצם. הלך רוח דיאטטי הוא בגדר תפישת עולם ואיננו יכולים להפרד ממנו רק בגלל שאמרנו זאת לעצמנו (אם כי זו התחלה לא רעה בכלל). המחשבות הללו מנהלות אותנו באופן לא מודע ומכאן הצורך להביא כל אלה לרמת מודעות שתאפשר פעולה אחרת. כיוון שזה הפך להיות חלק ממי שאנחנו קשה לנו להתנתק ולהבחין בזה לבד. זו הסיבה שזהו תהליך בשניים. ראי אורית, דיאטה משרתת מקום חזק של שליטה. ישנם מחקרים שמראים כי רוב בני האדם מתחילים דיאטות בתקופות מעברים (החלפת מקום עבודה, מקום מגורים, בן-זוג וכ"ו). אלה הן תקופות בהן יש הרבה אי-ודאות ובעצם חוסר שליטה. בנסיון להכניס קצת שליטה לחיים יש לא מעט הפונים לדיאטה שמספקת מסגרת כללים מאוד ברורה, שחור-לבן, חוקים וגבולות שמבהירים לנו מה לעשות, איך לעשות, מתי אני בסדר ומתי לא. יש הרבה ודאות. שליטה היא ללא ספק מילה נרדפת לדיאטה. אנשים לא מעטים תופשים את משמעותה של "הרזייה ללא דיאטה" כמעבר ממקום של שליטה למקום של חוסר שליטה. זוהי מטוטלת שרבים חוו אותה בדיאטות, משליטה מוחלטת נזרקים לחוסר שליטה טוטאלי ומכאן ההיקש הלוגי מבחינתם. אך האמת היא שבתהליך הזה אנו עוברים משליטה מדומה (בהתנהגות שלנו) לשליטה אמיתית (בתודעה שלנו). המעבר הוא ממקום שבו אנו מנסים לשלוט בגוף שלנו למקום בו אנו סומכים ומתחברים (מהמילה חברות) עם הגוף שלנו בצורה כנה ומלאה. תפקידנו הוא לאפשר לגוף לעשות זאת לבד תוך יצירת תנאים אופטימליים, רגועים ובטוחים עבורו. אינני מכירה אותך ולכן כל שנותר לי הוא להתרשם מהדברים שבחרת להביא כאן וההתרשמות שלי היא שאת מפספסת כאן משהו בענק. זה שאנו מתחילים להבין שיש דרך אחרת ומצליחים להתחבר אליה במישור ברציונלי, עדיין לא אומר שיש לנו הכלים ליישמה, שיש לנו כל הידע הנדרש..זה עדיין לא אומר שאנו מסוגלים. למשל, בכנות, אינני יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת קשובה לגופך? עד כמה את יודעת לחוש את רמות הרעב השונות? עד כמה את יודעת לחוש סיפוק ושובע (שגם להם רמות שונות)? אינני יודעת אלו חלקים דיאטטיים עדיין מנהלים אותך? אין ספק שאם את משמינה את אינך יודעת עדיין להיות קשובה לגופך. כי הרי ברור שסיפקת מעבר למה שנדרש לו. ברור שעדיין קשה לך לזהות את קולו האומר "די לי". או שאולי הבחירות הקולינריות שלך עדיין מונעות מתוך קול שבא מהראש. את כותבת ש "חשוב לסגל הרגלי אכילה נכונים" - מהם הרגלי אכילה נכונים? האם זה שוב הראש התזונתי (דיאטטי) שמדבר, מכתיב, קובע ושולט? למה לא לתת לגוף לומר את דברו. חסרה לי כאן הלגיטימציה המלאה לחופש, ההבטחה הבלתי מותנית. אורית, אני חושבת שפתיחותך לענין היא צעד חשוב ומרשים בפני עצמו. אל תתייאשי ואל תתאכזבי פשוט עשי זאת בצורה מובנית ומסודרת. את עדיין לא יודעת להשתמש בכלי הזה...פשוט השקיעי בעצמך ולמדי לעשות בזה שימוש נכון במישור התודעתי, הפיזי, הרגשי. יישר כח על האומץ להתנסות. שלך לאה

תודה על ההסבר. מנסה להתעמק ולהבין את המוטו שלכן ולהסיק מסקנות אישיות.