דיאטה

שלום רב אני בת 29 ירדתי במשך 4 חודשים 21 ק"ג וכעת אני שוקלת 59.500 קג אני 162 ס"מ (לאחר 2 לידות). שאלתי היא הדיאטה שלי מבוססת על כך שמהצהריים אני לא אוכלת כלום רק שותה מים או משקה דיאטטי ואני הולכת בערב במשך שעה-שעה וחצי. כולם אומרים לי שזה לא בריא ואני יכולה לחלות בסכרת. אני מצידי כבר לא רעבה וממש טוב לי עם עצמי ועם הדיאטה שבחרתי. האם הם צודקים? האם זה מסכן באיזשהו אופן את הבריאות שלי???? תודה מראש!

אינני יודעת לגבי סוכרת אך ככל שזה נוגע לבריאות גופך, נראה לי שאת עושה נכון כשאת אינך מתעלמת מ"הם". שלום ליהיא, תבנית האכילה שלך היא חריגה, אם תמצאי לי אדם אחד רזה טבעי (אמיתי, לא מדיאט) שמתנהל בצורה כזו, אני מורידה את הכובע. אני גם חושבת שהירידה במשקל קצת מהירה מדי (להבדיל מירידה בהקפים שאותה אני מחפשת). כרגע טוב לך , ולכן בחרתי שלא להגיב, לא אני אהיה זאת שאומר לך מה טוב לך ומה לא. אך כיוון שביקשת את עמדתי, אני מרשה לעצמי להביע אותה באופן כנה וישיר. ראי ליהיא, תבנית אכילה זו היא מאוד מלאכותית ועולים בי ספקות רבים בשני מישורים: 1. האם את בכלל יודעת לזהות את הסיגנלים המורים על רעב? כרגע את חיה בניתוק משמעותי מאוד מגופך. את קיבלת החלטה עצמאית והכתבת לגופך את צרכיו. המוטיבציה שלך כרגע מאפשרת לך להתעלם ולהתכחש. האם באמת אינך חשה בשום צורך מעבר לשעת הצהריים? או שאת פשוט מתעלמת ומדחיקה אותו? אני בהחלט מודעת לימים בהם גופך יזדקק למעט מאוד אך גם לאחרים בהם גופך זקוק להרבה יותר. הצרכים שלו משתנים תכופות ולא כפי שנהוג לחשוב. לכן, לו רק מהסיבה הזו, אני חושבת שאי ההלימה בין גופך להתנהלותך טומן בחובו מצב לא בריא עבורך. 2. אני בהחלט מודעת ומכירה גם במוטיבציה הראשונית הזו שמאפשרת לנו לנתר אל השמיים. אותה אנרגיה מעוררת, תחושת הדחיפות, הצורך בסיפוק מיידי, התקווה והציפייה שהנה אוטוטו זה בידיים שלי - מאפשרת לנו כביכול לגייס את עצמנו באופן קיצוני אפילו. אלא שזו גם הגישה שמכשילה אותנו פעם אחר פעם. כי כל הרצון שבעולם לא יעמוד לרשותך לאורך זמן , הוא לא יספיק, אלא אם הדרך והגישה לא תשתנה מבפנים. זה מה שלימדו אותי שנים רבות של דיאטות ונסיון מקצועי לא קטן. זה מה שמלמדים אותנו מחקרים המראים שוב ושוב איך מגיעה לה השבירה ואיתה העליה. מה שחשוב לי לומר לך ליהיא, שמה שמדאיג אותי זה תחושת הכשלון שבאה אח"כ. האמון ביכולת שפוחת. הדימוי העצמי שמתגבש, תחושת התסכול ואפילו היאוש. כשבעצם, הבעיה לא היתה מעולם ביכולויות שלך להיות רזה אלא בדרך ובגישה שבה את בוחרת. את יודעת, בריאות היא לא רק בריאות פיזית. בריאות מוגדרת ע"פ ה- WHO (ארגון הבריאות העולמי) כרווחה פיזית, מנטלית, רגשית וחברתית. אינני רוצה להתנבא (אם כי אני מסוגלת לנחש) לגבי העתיד. אך בכל מקרה, כשיהיה קשה ואולי בלתי נסבל דעי שיש דרך אחרת. מאחלת לך שנה נהדרת וגמר חתימה טובה שלך לאה פינטו כדברייך אינך חשה צורך בשינוי. אני מאמינה שהצורך הזה יגיע