רזה מידי

שלום, אני בת 31 אם לשתי בנות. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי ילדה רזה מאוד, גם מבחינת ההיקפים, רגליים רזות מאוד. בגיל העשרה הייתי תמיד במשקל של 50 עם גובה של 1.72. זה תמיד הפריע לי ועד היום זה מפריע לי, למרות שאני אחרי 2 לידות. היום לאחר הלידה השניה חזרתי להיות רזה , למעט הבטן שהיא תמיד שמנה יותר. אין לי בעיית אכילה, אני אוכלת המון ופשוט לא משמינה, לפי דעתי הכל מצטבר בבטן. האם עלי לעשות פעילות גופנית ולהמשיך לאכול רגיל כדי להוריד את הבטן ולהשמין בחלקים אחרים בגוף, כמו אזור המותן ומטה (הכוונה לרגליים). בעיה נוספת שמטרידה אותי זה הבנות שלי. מאחר ואני יודעת שאני רזה בגלל גנטיקה (אבי הוא אדם רזה מאוד), והחשש שלי שגם הבנות שלי יעברו את מה שאני עברתי. בתי בת ה- 4 וחצי כבר מראה סימנים לכך, גופה צר והיא רזה וגבוהה. מה אפשר לעשות? כמו שאתן יודעות ילדים לא אכלנים גדולים. אשמח לעצה תודה

שבת שלום אילנית. כתבת "...היום לאחר הלידה השניה חזרתי להיות רזה" מה היה מאז הלידה הראשונה? אני מתרשמת שאת משתייכת לקבוצה קטנה מאוד באוכלוסיה, קבוצה רזה מאוד שנאבקת להשמין ולא כ"כ מצליחה בשל גנטיקה הקשורה במנגנוני יצור ובזבוז אנרגיה. אני באופן אישי לא הצלחתי אף פעם לעזור לאדם רזה, בקטגוריה זו, להשמין. גם כשהוספנו משקאות עתירי קלוריות כגון "אנשור פלוס" ואחרים, התוצאות לא היו מזהירות, אם כי את יכולה לנסות. אינני יודעת מה המשמעות של "אני אוכלת המון" כי המון או מעט זה פונקציה של צורכי הגוף. אך אני מניחה שרצית להעיד על הקושי שלך וכאן יש שתי אפשרויות: 1. לנסות לבדוק את הצריכה שלך ואת האפשרות להעשירה אצל דיאטנית קלינית מוסמכת 2. לקבל ולאהוב את גופך. ראי, אני מבינה שאינך אוהבת את הגנטיקה שלך והמלצה כזו ממני אולי נשמעת כרגע בלתי מתקבלת על הדעת ובכל זאת זה הכיוון הבריא ביותר לטעמי. כיוון שאת חשה שלא בנוח עם הגנטיקה הבריאה שלך את חוששת שבתך "תסבול" ממנה גם. אנו "סובלים" כשאנו מתמקדים במה שאנו לא אוהבים, בחולשות שלנו, במגרעות שלנו, בין אם פיזיים ובין אם אישיותיים ובמיוחד כאלה שאיננו יכולים לשנותם. כל מה שתשימי עליו זכוכית מגדלת יגדל ויתעצם. אינני יכולה להציע לך משהו יעיל כנגד הגנטיקה שלך והאמת היא שגם לא הייתי מחפשת. מה שכן הייתי מציעה לך כאשה ובודאי כאם ללמד את בנותייך אהבה עצמית וקבלה עצמית מהי. זאת תוכלי לעשות רק באמצעות הדוגמא האישית, באופן בו את תלמדי להתייחס כך לעצמך. הרי זוהי האהבה הראשונה, התמקדי במה שיפה וטוב ונהדר וצמצמי את הפוקוס על מה שפחות. עם הזמן למדי לחפש גם בגופך את היתרונות, הם בטוח נמצאים וקיימים (אני בטוחה שחלק מהגולשים כבר מסוגלים לראות אותם). רק החליפי משקפיים, נסי להסתכל באור אחר. ובתך, רק בת 4.5, שימי לב מה ממלא את עולמה, אני בטוחה שמליון דברים חוץ מהיקפי גופה. שימי לב איך היא יודעת להנות ולשמוח על הרבה דברים בחייה מבלי שהיקפי גופה יעיבו על ההנאה. אני ממליצה לך בחום, להתמקד בכל מה שנהדר ומקסים בבתך ולא בחסרון הזה שאת, ורק את, רואה מתוך העולם האישי שלך. התמקדי בכישוריה, בעיניה היפות, בהתפתחותה הקוגנטיבית, במיומנויותיה החברתיות, התמקדי במה שעושה אותה שמחה, במה שמסקרן אותה ועוד. והכי ראוי היה להתחיל דווקא מעצמך. ילדים הם יצורים חדי אבחנה והם מבינים מעבר למילים גם אם אין להם היכולת הורבלית לבטא את הבנתם. האם היא לעולם מודל החיקוי של בנותיה, קחי בחשבון את האפשרות שוהן קולטות את אי שביעות הרצון שלך וישליכו גם על עצמן. ה"סבל" הוא אינו אובייקטיבי אלא סובייקטיבי ותפישתו מושפעת מהבית והסביבה בה אנו גדלים. מקווה שנגעתי והארתי. בנוגע לפיזור השומן. איננו יכולים לווסת, לשלוט ולהחליט איפה להשמין ואיפה לא. הפיזור של תאי השומן כמו גם מבנה הגוף הוא גנטי. זה אומר ששומן יצטבר לנו איפה שיש לנו מלכתחילה ריכוז גבוה יותר של תאי שומן ופחות היכן שהריכוז נמוך יותר. מה שכן ניתן לעשות זה לחטב. אם הבטן מפריעה אפשר להפעיל את שריריה (האנכיים, הרוחביים והאלכסוניים), כשהשרירים הללו מתקצרים הם "מרימים" ומכנסים את רקמת השומן באותו אזור. זה גם יכול להועיל מאוד לגב. מקווה שעניתי והועלתי שתהיה לך שבת מקסימה ונהדרת שלך לאה פינטו

שלום רב. אני רוצה להוסיף מידע חשוב. לפעמים רזון קיצוני בלי יכולת לעלות במשקל יכול להעיד על צליאק. אני ממליצה לך לשלול את האפשרות . למרות שהסיכוי נמוך