אפשר להכל מהכל, אבל תלוי בכמות

אני הייתי אצל דיאטנית והיא טענה שאני יכולה לאכול מהכל, אבל הכמות היא זו שחשובה. מה דעתכן על כך?

ומי בידיוק יקבע לך את הכמות ? הדיאטנית?

היי סיון. בואי נחשוב יחד בנסיון להסביר את ההבדל. האם כשאת הולכת לדיאטנית ומקבלת תפריט או תכנית מבוססת קבוצות מזון או מה שלא יהיה - האם את באמת חשה שהכל מותר? נסי לענות לעצמך בכנות, האם את חשה חופש מוחלט. הנחיות תזונתיות יהיו נכונות ככל שיהיו, מתחברות חזק לדפוס החשיבה הדיאטטי של "אסור/מותר" ומצמצמת את מקומה של הבחירה החופשית, מצטמצם לו המרחב של "הכל". זה מה שיוצר פער כ"כ ענק בין הידע האקדמי המדעי המפותח לבין יכולת הפרט ליישמו בחייו (ואז אמרי לי מה שווה כל הידע הזה שבה לפתור בעיה שרק הולכת וגדלה). חלק מהותי ממרחב החופש שמאפשר בחירה אמיתית ועוצמתית שבאה לנו מהקרביים מתאפשר כשאנו יודעים ומרשים לעצמנו לאכול באמת, אבל באמת באמת, כל מה שאנו רוצים, כמה שאנו רוצים, מתי שאנו רוצים. ללא שום תנאי. (כמו אנשים רזים באמת) בלה כתבה בקצרה "מי קובע את הכמות?" - באמת מי? כל עוד גורמים חיצוניים מכתיבים לך מהי מנה נכונה בין אם מדובר ביעוץ אישי ובין אם מדובר כהנחייה כללית (תעשיות מזון על גבי אריזות מזון, בעלי מסעדות, אמא, הדיאטנית או כל מומחה אחר וכ"ו) את חיה במנותק מגופך, שהוא האוטוריטה האמינה ביותר והרלוונטית ביותר בסוגיה זו. כשאנו מגבילים באופן מלאכותי את הכמות אנו מתחילים להתחשבן גם עם ה"מה אוכלים" . כשאנו לומדים בתהליך של הרזייה ללא דיאטה להקשיב לגוף שלנו, למה שאנו מרגישים, קל לנו באופן שאי אפשר לתאר לבחור את הכמות המתאימה לנו בכל זמן נתון וסבלניים מאוד כשהיא משתנה לפרקים. ומה שמדהים הוא שאנו גם חיים בחופש מוחלט, גם מסופקים ונהנים וגם מרזים. ההבדל איננו בתפיסה שהכמויות הנצרכות צריכות להצטמצם, ההבדל הענק הוא בדרך בה זה יקרה. בשום פנים ואופן לא מתוך מקום של הגבלה, מניפולציה ומאבק בצרכים וברצונות שלנו אלא ממקום אחר לגמרי, ממקום של חופש וחיבור שלנו לגוף שלנו, לרגשות שלנו, לעצמנו. ולסיום אצטט לקוחה שפגשתי היום "רק מהרגע שנתתי מקום ל"בא לי" נוצר מקום רב ל"לא בא לי" וה"לא בא לי" בהקשר לאוכל הוא חוויה חדשה עבורי" מקווה שהצלחתי להבהיר לך את ההבדל. בהצלחה רבה שלך לאה

השאלה אם "הבא לי" הוא כאשר היא רעבה באמת, או סתם כל פעם שבא לה גם מסיבות אחרות...