מה זו הפנטזיה הזו?

אתן מתארות מין פנטזיה כזו - שלא צריך פעילות גופנית, שלא צריך למדוד, לבדוק להישקל ובסוף יש תוצאות מרזים. אולי תסבירו קצת יותר בפירוט על תוכנית ההרזיה שלכן. כי אני לא רוצה ללכת סחור סחור. אני יודעת שבשביל להרזות צריך שהגוף יהיה במאזן קלורי שלילי. מה שלנו בעלי משקל יתר קשה מאוד לעשות. אז לשם כך יש קבוצות תמיכה שעוזרות. אז במה אתן בדיוק שונות?

שלום עמנואלה. אני מבינה את חוסר האימון שלך, שנובע מתפיסת עולם שגדלת עליה ,תפיסה האומות שעלינו במשקל כי אכלנו יותר מידי ולא הינו פעילים מספיק ובגלל זה צריך להוריד את כמות הקלוריות על ידי צימצום אכילה והגברת הפעילות. כל זה נשמע נכון מאד ובמשך עשרות שנים בידיוק את זה מנסים מיליוני אנשים ליישם בדכרים שונות - קבוצות תמיכה, יועצים,מכוני כושר. אבל שימי לב מה קרה ,האם בעיית עודף המשקל הצטמצמה בעקבות זה או דווקא הוחמרה? אם זו הייתה הדרך הנכונה אז כולם היו היום רזים ואילו כיום השנמנה הפכה למגפה.מה שמתברר היום יותר ויותר שגישת הדיאטה אשר מכריחה את הגוף לאכל פחות ולהתעמל יותר מייצרת חוסר איזון פנימי המביא לעליה גדולה יותר. אל תאמיני לי תשאלי את כל מי שעשה דיאטה. גישת הרזיה ללא דיאטה בדקה ומצאה שדיאטה לא מהווה את הפתרון לבעיה אלא להפך מחמירה אותה וחיפשה דרך שונה לעזור לאנשים להגיע לאיזון פנימי - נפשי ופיזי. היא פותחה בארצות הברית על ידי מספר פסיכותרפיסטיות ויש לה זרמים שונים אבל הבסיס דומה.היא מאד עוזרת להגיע לשלווה ,איזון ושלום עם גוף ועם אכל וגם לרזות (לאט). אנחנו לא טוענות שבגישה הזאת את יכולה לאכל מזון לא בריא ולא איכותי לא להתעמל וגם לרזות. אנחנו נותנות לך כילים שיאפשרו לך לנהל דיאלוג הרבה יותר קשוב ונכון עם הגוף שלך , דיאלוג שיאפשר לך לחיות אתו בשלום ושלווה . אני יודעת שלא קל להאמין לכך שזה עובד אבל העדויות של אנשים הם ההוכחה הכי טובה ליעלות השיטה. לאה יקירתי אנא תוסיפי עוד פנינים. בברכה בלה

שוב שלום עמנואלה וגם לך בלה יקירתי. אני דווקא כן אומרת, אכלי מה שאת רוצה בלי להתחשבן על בריא ולא בריא. עם הזמן אני מוצאת שלמעלה מ- 90% מהבחירות הטבעיות שתעשי יהיו בריאות לך. אני בעד חופש מוחלט כי רק בתוך החופש תוכלי לממש את חופש הבחירה האמיתי. רק הגוף יכול לכוון אותך למה שהכי נדרש לו כרגע, לעיתים זה שוקולד (אנרגיה זמינה כאן ועכשיו) ולעיתים זה יהיה סלט ירקות טריים (צורך בנוזלים, מינרלים, ויטמינים וכ"ו). האיזון בא לבד, לא צריך להתחשבן, לתכנן, לנחש. הגוף יודע, בואו נסמוך עליו. כשהלקוחות שלי מספרים שהם יושבים במסעדה ומתוך התפריט המרשים והמגוון מה שהכי בא להם זה סלט ירוק, זו הוכחה. כשבעלי מכין פנקייקים ולי הכי בא סלט עגבניות באותו רגע וזה מה שאני בוחרת ומכינה לעצמי, זו הוכחה. וזה יכול לקרות רק מתוך ההבנה והגישה שהכל מותר לך באמת. שהפנקייק / הפסטה/ הצ'יפס/ הלחמניה או מה שלא יהיה, זמין לך תמיד וללא שום תנאי. רק מתוך הגישה הזו, יהיה מקום לבחירה האותנטית שלך. אכילה שבאה מהמקום הזה היא אכילה מספקת באמת שמשחררת אותך לחלוטין מתחושת החסך. רק אם תבחרי לאכול מה שהכי בא לך תהיי מסופקת באמת...ותפתיעי את עצמך כמה מעט את צריכה מבלי שאני הדיאטנית הקלינית המוסמכת תכתיב לך. זה כבר בא ממך, ממקום שקשה לך לזהות כרגע. ובנוגע לפעילות גופנית, דבר חיובי לכשלעצמו כל עוד אינו קשור עם ההשמנה-הרזייה שלך. אני אומר זאת בצורה הכי ברורה שאפשר: כדי לרזות ולהיות רזים אין צורך בפעילות גופנית. כדי להרגיש חיוניים, רעננים וצעירים - כן. כדי לעשות לעצמנו כיף, כדי להנות - כן. כדי לפרוק רגשות - כן. בשום פנים ואופן לא לצורכי הרזייה, זה לא רלוונטי. כשאנו קשובים לצרכים של הגוף שלנו, נבחין שהם משתנים בין תקופה שבה אנו פעילים לתקופה שבה אנו בוחרים לא להיות פעילים. אם אנו מגיבים לשינויים הללו מתוך כיבוד צרכיו של הגוף - זה לא ישפיע על המשקל ולא על ההיקפים. (לכל היותר על מידת החיטוב). כשאני בוחרת לצאת להליכת בוקר מרעננת, כפי שכתבתי כאן בעבר,אני אף פעם לא יודעת אם זה יימשך רבע שעה או שעה ורבע. אני לא מחוייבת לדבר פרט להנאה ולתחושה הטובה שלי. ואין זה גורע מיציבות מימדיי אפילו לא בגרם ולא בחצי ס"מ היקף. החופש האמיתי הזה, ללא הלקאות השוט של "צריכה / חייבת", נותן לי את מרחב הבחירה ושמתי לב שמתוך החופש קורה שאני גם יוצאת 5 פעמים בשבוע ולעיתים בכלל לא, אבל מה שבטוח זה משמר את הפעילות כחלק מחיי וחשוב יותר כחלק חיובי ורצוי בחיי. זה לא עונש, זה לא קנס, זה לא חובה...זה רוצה. אני אוסיף ואומר שאני בהחלט מודעת לאפשרות שתהיי די מבולבלת כרגע (זה בסדר, כי רק מתוך כאוס אפשר לצאת לסדר חדש) וחשוב לי לומר שאין כאן טיפ / פטנט/ טריק שאם ניישם אותו הכל ישתנה מהיום למחר. מדובר בגישה, בצורת חשיבה שנבנית נדבך על נדבך ליצירת תפישה יציבה. אני מתארת לעצמי שעולות עוד המון שאלות. דבר נהדר לכשלעצמו כי משהו חדש נכנס לחיינו רק ביום שבו אנו מתחילים לערער על הקיים, ביום בו אנו מתחילים לשאול את עצמנו שאלות ותובעים מעצמנו תשובות ראויות יותר. שיהיה יום נפלא לכולם. ושוב תודה לך עמנואלה על הדיאלוג שפתחת. מן הסתם היתה זו ודאי שאלה שעלתה אצל רבים. אז תודה ויום טוב. לאה

שלום עמנואלה וברוכה הבאה לפורום שלנו. אני יכולה להבין שהדבר נשמע הזוי למדי עבור מי שנתקל בגישה לראשונה. ומודה לך על השאלה הישירה. אני רוצה לשתף אותך ולספר שהתפתחתי לתוך הגישה הזו מהמקום שבו את נמצאת היום, מהמקום שבו אני עמוסת ידע (אקדמי- מדעי), נסיון וותק אך תוצאות אין. ולתפישתי, ידע לא שווה כלום אם אינו ישים למשתמש. אז מה אם אני יודעת את הפטנט להרזייה (יצירת מאזן אנרגיה שלילי, למשל או כמה קלוריות יש בכל פיסת מזון), מה זה בעצם שווה אם אני לא מצליחה לרזות ולהשאר רזה, אם אני דנה את עצמי למלחמה יומיומית עם המזון ועם עצמי, אם בסופו של דבר אני מגיעה לאיזשהו משקל יעד ואז מתמלאת חששות מלאבד זאת (מה שקורה בסופו של דבר אצל רובה המכריע של אוכלוסייה), מה זה שווה אם אני בסופו של דבר מוצאת את עצמי אחרי פרק זמן כזה או אחר שוב בעודף משקל? אני לא הסכמתי להתפשר ולקבל את הדינמיקה המטורפת הזו כעובדה, לא עבורי ולא עבור לקוחותיי. מכאן היה ברור שהשיטה הזו שמכתיבה לי מה מותר ואסור לי לאכול, כמה מותר לי, מתי וכ"ו מעוררת בי משהו חזק ומתנגד ובסופו של דבר לא עוזרת לי לייצר את המציאות אליה אני שואפת. הגישה חייבת להשתנות. הרי לא יכול להיות שמשנות ה- 70 כמות תוכניות הדיאטה על צורותיה השונות עולה ועולה, המחזור הכספי של תעשיית הדיאטה מגלגל 40 ביליון דולר לשנה (קפיצה של כ- 10 ביליון דולר רק ב- 10 השנים האחרונות) בארה"ב בלבד, כמות מוצרי הדיאט והלייט במרכולים גדולה מאי פעם, מכוני כושר צמחו כמו פטריות אחרי הגשם וראה זה פלא גרף ההשמנה ועודף המשקל בקרב האוכלוסיה עולה במקביל. (אגב, כל אלה נתונים מחקריים) לא יכול להיות שאני מוכנה לקחת על אחריותי כשלונה של גישה זו. מצטערת, לא נולדתי פגומה ולא יכול להיות שכ- 80% מהאוכלוסיה הבריאה נולדה עם דפקט השמנה. ואם משהו לא עובד בשבילי (משמע, אם שנים על גבי שנים אני ממחזרת בחיי את אותו לופ) אני מפסיקה לבחור בו. חייב להיות משהו אחר, חייבת להיות דרך אחרת כי המטרה היא לא רק לרזות (עד שלב מסויים אין דיאטה שלא מרזים איתה) המטרה היא להפוך לאדם רזה (מבפנים ומבחוץ) ובאופן יציב וקבוע. רק שינוי מבפנים יכול להחזיק שינוי חיצוני. ואם כך, אז בואי ננסה לבחון מהם ההבדלים האמיתיים בין רזים לשמנים. מבטיחה לך שלא הצ'יפס ולא הסוכרזית עושים את ההבדל (לקוחה שלי תמיד אומרת בהלצה שסוכרזית זה מאוד משמין כי רק שמנים צורכים אותה). כל עוד תחשבי שהמשקל ואכילת היתר הם הבעיה וההבדל, שם בדיוק תפלי. כי אלה הם רק סימפטומים של הבעיה האמיתית והרי ידוע שאם אנו מטפלים בסימפטום, את הבעיה עצמה לא ממש פתרנו. אני מצאתי שהדפוס הבעייתי ביותר הוא דפוס השליטה. הנסיון המתמיד להיות בשליטה על הגוף שלנו על האכילה שלנו (בלתי אפשרי בעליל). פעם אמר לי איש חכם "כשמשהו לא עובד בשבילך, קחי סיכון, לכי על הדרך ההפוכה, הנגדית", אני חושבת שהפנמתי את המסר ויודעת שמה שנתפש אצל רוב האנשים כההיפך מ"שליטה" הוא "חוסר שליטה" וזה הפחד הגדול של מדיאטיים, להיות בחוסר שליטה. אך ע"פ הגישה הזו, ההיפך מ"לשלוט" זה "לסמוך" וזה ההבדל הענק בין הגישות. זה גם ההבדל הענק בין אנשים רזים לאנשים הסובלים מעודף משקל ומהשמנה. בתהליך הזה אנו לומדים מחדש לסמוך על המסרים מהגוף שלנו, על הרגשות שלנו, על עצמנו...בדיוק כמו שהיה כשהיינו ילדים. בגישה הזו אנו הולכים עם הגוף ולא עושים עליו מניפולציות. כל עוד נולדנו בריאים, הגוף שלנו נולד עם היכולת הטבעית לווסת את המשקל שלו ואת האכילה שלנו, לבד. הגוף עצמו שואף למשקל אידיאלי, להרכב גוף (שומן, שריר) אידיאלי באופן טבעי וכל מה שעלינו לעשות זה להתחבר, להקשיב, להרגיש ולא פחות חשוב, לאהוב את עצמנו על מנת להעניק לעצמנו את המתנה הנפלאה הזו. לגוף יש את היכולת לעשות זאת לבד הוא רק זקוק לטיפלה עזרה מאיתנו, לא לשליטה שלנו. כשאנו קשובים לעצמנו, מאזן האנרגיה הרצוי מתרחש מעצמו, הכמויות הנצרכות פוחתות ללא מאמץ וללא קושי והכי חשוב לאחר שעוברים את התהליך הזה נעלמת מהשפה שלנו המילה "שמירה", אין על מה לשמור, זה פשוט הופך להיות חלק ממי שאת. וכן, אנשים מרזים ולא רק בגופם, גם ובעיקר בתודעתם. את מוזמנת לשוחח עם אנשים שעברו את התהליך ולהיווכח בעצמך. אוכל לתת לך מספרי טלפון. עמנואלה יקרה, הכל התחיל אצלי מפנטזיה ונגמר ב- 13 ק"ג פחות ומשקל יציב מזה 3 שנים ללא תנודות, ללא הגבלות, ללא פעילות גופנית (פרט לזו שבא לי מדי פעם בשביל הנפש), חיים בחופש טוטאלי, בטבעיות עם הגוף והאוכל בחיי...(כמו ילדים, כמו אנשים רזים באמת). מקווה שהארתי ולו במעט את אשר ביקשת ואם לא מספיק, המשיכי לשאול ואשמח לענות. שלך לאה פינטו