קראתי קצת על המערכות

ששולטות בחשקים לאוכל,והבנתי שיש מורמוני שובע שממש מונעים מהאוכל להמשיך ולהיות טעים ובייחוד מונעות מהדופמין לעשות את אותו האפקט שלו להבדיל משכשרעבים. אבל אני יכולה להיות שבעה ועדיין להינות ממוזיקה נגיד,וכאן הדופמין כן מופרש,אז איך הורמוני השובע מונעים הנאה של אוכל ברגע ששבעים? תודה

אבל, כולנו מכירים מצבים שהאוכל טעים, אז לוקחים עוד קצת. אוכל יכול להיות טעים עד גבול כמות מסויימת אחרי השובע, לאחר מכן האכילה כבר מרגישה כמו "עבודה"

פה אני קצת מתקשה לבין,הרעב נובע מכמה אוכל יש בקיבה ומרמת הסוכר בגוף-איך יכול להיות שרמת הסוכר בגוף נמוכה אם עוד יש אוכל בקיבה שמתעכל ואמור להיספג ומכאן ממלא את המאגרים בגוף? זה קשור לזה שפחמימות מתעכלות ראשונות לפני חלבונים ושומנים?

כך שכל התהליכים בגוף "מתורגמים" לנו לתחושה מאד ברורה של שובע ורעב. כל התהליכים עובדים בו זמנית ובהתאם למה שיש לנו בגוף ולא רק בקיבה. כך שמבחינה פרקטית, כל מה שנשאר לנו לעשות, זה להקשיב לרעב ולהקשיב לשובע.