אני כותבת בפנייה חדשה ולא

כהמשך לשירשור כדי שלא תפספסי בטעות : כתבת לי שיש רוויה של המתוק אם אוכלים הרבה בבת אחת,אבל אני יכולה להעיד על עצמי שיש נקודה שהמתוק לא טעים כמו בהתחלה,אבל המתוק עדיין ממשיך להיות טעים גם אחרי הרוויה "הראשונית",אם נקרא לזה כך,ולכן אין באמת שובע מהמתוק,וחוץ מזה,בפעמים שאני אוכלת אוכל רגיל ואז מתוק ,פה אני אוכלת מעבר לשובע, אחרי האוכל הרגיל, והמתוק הוא טעם חדש וטעים מאוד,כך שבין אם אני מתחילה מהמתוק ברעב או אוכלת אותו אחרי שיש כבר שובע בשני המצבים המתוק עדיין תמיד טעים לי......אני מבינה שאת מנסה לומר לי אחרת,אבל אני לא מצליחה להבין את זה.....תמיד טעים גם אחרי הרבה...בין אם אוכלים הרבה מתוק מההתחלה,או ארוחה, ואחריה מתוק....ואני יודעת שזה לא הגיוני לאכול מתוק אחרי כל ארוחה ובטח לא כששבעים,אבל זו הפואנטה שלי....מתוק טעים גם לפני שהטעמים הגיעו לרוויה וזה יכול לקרות אחרי אכילה של אוכל ולא ממתקים,וגם הרוויה שאני יכולה לנסות להבין למה את מתכוונת היא לא באמת רוויה כי עדיין ממשיך להיות טעים... חוץ מכל זה,הבעיה הגדולה הנוספת:היא שגם כשמשעמם לי או שאני במצב רוח כזה או אחר,אז נורא טעים לי לאכול מלא ממתקים וזה מרגיש מעולה,אז אומרים ללכת ולעשות משהוא אחר במקום לאכול או לחשוב למה אני רוצה לאכול,אבל אני רוצה לאכול כי טעים לי וזה מרגיש לי טוב,אז איך אפשר לשנות את החשיבה הזו,אם טעים לי בכל מצבי הרוח-עצבים או רוגע,כשאני שבעה או כשאני רעבה...תמיד טעים ,ושוב ,הרוויה היא מבחינתי לא באמת רוויה ,כי כן יש שינוי בטעם אבל המתוקים לא מפסיקים להיות טעימים.....אף פעם.....אז איך הגישה הזו משנה את זה .....אם בכלל...זה פשוט נראה בלתי אפשרי שאני יכולה להגיד לעצמי שפתאום לא טעים לי....

האם את רוצה להמשיך לאכול כך? אז למה לשנות? אם זה מה שמתאים לך, ברור ששום דבר שאגיד לא "יישב" עם מה שאת רוצה לעשות, ולא תפסיקי לאכול מתוקים או אחר כי זה מאד טעים לך ולא תעצרי בשובע. אם יש איזו שהיא בעייה שקשורה לאיך שאת אוכלת, אז אפשר לפתור אותה בלי לוותר על המתוק. נשמע מדברייך שיש פה רצון או נסיון לעשות שינוי. אם אדע מה המטרה יהיה לי יותר קל לענות לך. אכילה בכל מצב רוח, כפתרון או כדרך התמודדות לא חייבת להיות בעיה. היא בעיה אם זה מנהל את החיים שלך, או אם יש סיבה אחרת לצורך בשינוי. ברור שלא תגידי לעצמך שלא טעים לך. שום דבר לא עובד מזה שאת אומרת לעצמך משהו כזה. זה עדיין יהיה טעים. אין כמו חוויה אישית בהבנה ותחושות שלך. ואפשר , ללמד אותךחווית אכילה אחרת, טעימה ומתאימה. זה לא רק תיאוריה, זה מלווה בתהליך למידה. אבל היות ואני לא יודעת מה המטרה שלך או הבעיה, אני לא יודעת איך לחדד את התשובה שלי.

זה שאני לא מבינה איך יכול להיות שאנשים שאין להם בעיות של אכילה, לא רוצים לאכול כל הזמן ובטח לא מתוקים למיניהם,ולא שהם רק לא רוצים הם גם לא מתגרים מזה כמוני. כי כמו שאמרתי,המתוקים תמיד טעימים והטעם לא משתנה,אז איך זה שיש אנשים שלא בראש שלהם לאכול כל הזמן מתוקים, ואומרים "לא בא לי"? ,מה זה לא בא? זה טעים,למה שלא יבוא סתם ככה? כשאני חושבת על זה לעומק,באמת יש פעמים שאני יכולה לומר לעצמי שלא בא לי כרגע מתוק אבל זה לא מסתדר לי לוגית בכלל! איך זה שלא בא? זה טעים ומתוק ,מה זה לא בא? אז למה לפעמים כן בא לי? זה פשוט לא מסתדר לי בראש ואני לא מבינה איך גישת הנון דיאט ,אפילו שהיא מאפשרת לאכול כל מה שרוצים מסדרת בראש את ה"לא בא לי"....תמיד טעים הרי..

את מרגישה לפעמים שלא בא לך מתוק. אבל משום מה את לא מקבלת את זה. הגישה משלבת עבודה עם הלוגיקה שלך ועם הצרכים הפיזיולוגיים. את מזומנת לנסות.