עוד אחת

בשנה וחצי האחרונות רזיתי בצורה בריאה 11 קילו (מ-73 ל-62). הצלחתי לרזות בין השאר ע"י התעמלות ובקרה על המתוקים והחטיפים (נתתי לעצמי רק בסופי שבוע). לפני שנה וחצי גם התחלתי ליטול פריזמה ואולי זה קשור...לאחרונה הפסקתי אני משמינה ללא שליטה, עליתי ל-70, הבטחון שלי בקרשים וכך גם המוטיבציה שלי. אני רועדת מפחד שאחזור להיות אדישה למשקלי כמו פעם (שגם זו הייתה תרמית), אני מרגישה חולשה פיזית ונפשית ולכן קשה לי להתעמל וגם הרבה יותר קשה לי להתאפק. אני לא יודעת מה לעשות, מה גם שאני לא מכירה נשים במצבי ואני מקבלת תמיד את התחושה שכולם הם "כמו שצריך להיות" ואני לא, לא משנה עד כמה אני מנסה לעודד את עצמי. ה-צ-י-ל-ו! איך אני יוצאת מהמעגל הזה אחרי שחשבתי שהכל כבר מאחורי? האם לחזור למשקל הקודם יקח נצח בגלל שירדתי בצורה איטית והרסתי את הגוף שלי בעליה? תודה

שלום רב לך. מדבריך אני מבינה שבשנה וחצי האחרונות היית בתהליך של שינוי מבורך. התעמלת, אכלת בריא וירדת בצורה איטית והדרגתית. כל התקופה הזאת לקחת פריזמה - תרופה שמטרתה לאזן אותך מבחינה רגשית, לתת לך תחושה של מוטבציה ואנרגיה ולהביא אותך לאיזון . לדבריך, כשהפסקת את התרופה עלית במשקל ויתכן שגם המצב רוח שלך ירד מאד. חשוב לי להבין . האם הפסקת את התרופה תוך התיעצות עם המטפל שלך ? האם את נמצאת בתהליך של פסיכותרפיה? מה דעתו של המטפל שלך על המצב שלך כרגע? חשוב שתדעי שניתן לעזור לך לחזור לתחושה טובה ואיזון.יש לעשות את זה נכון ובצורה אחראית . צורה שתעזור לך גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית. אל תשארי לבד במקום הזה. תיעזרי באנשי מקצוע. את מוזמנת כמובן לפנות אלי או אל לאה או כל מטפל אחר שנראה לך (אם את לא נמצאת במסגרת טיפולית). נשמח לתמוך בך גם דרך הפורום. בברכה, בלה

לא הפסקתי את התרופה לאחר התייעצות עם המטפלת שלי. ברור לי שכל עוד טוב לי אף אחד לא ימצא סיבה טובה להפסקת הטיפול. לקחתי את התרופה בגלל שאו סי די הפריע לי ללמוד, ותוך כדי כך הכדור עזר לי בכל תחומי החיים-אך גם הקהה את חושיי ועשה אותי די אפאתית. החלטתי שאני בשליטה על חיי, ושאני לא מסכימה שתהיה לי "אישיות מלאכותית" בגלל שזו האישיות היותר נוחה לבריות. רציתי לעבוד על עצמי בטבעיות ובלי כדורים כל החיים. אני כרגע לא בטיפול כי אין לי כסף לזה, ואולי כי אני לא ממש מאמינה בזה. כמו כן, בגלל שהמצב שלי הוא לא "דחוף" או מסוכן אני די עצמאית בכל הקשור לפגישות עם הפסיכיאטרית, שכבר חודשים לא ראיתי אותה. אני לא יודעת אם זה בגלל שעליתי במשקל או בגלל הפסקת הטיפול-הרבה יותר קשה לי להתעמל ואני מפחיתה ממה שהייתי רגילה וזה מדכא אותי מאוד. אני דוחה פגישות עם אנשים שהכירו אותי בתקופה ה"רזה" יותר שלי, כדי לא לשמוע הערות או לפרש כל התנהגות שלהם כניסיון לרמוז לי או לדחות אותי. אני מתחילה להרגיש שכל התקופה הטובה עם הבטחון העצמי והשמחה הייתה זיוף ושאין לי שליטה על התחושות שלי בכלל. תודה רבה על התגובה המהירה