לחץ מהנקה

לפני חודש הפסקתי להניק את בתי בת 3 חודשים זה היה אחרי חודש שנאבקתי על ההנקה .ולא בגלל מחסור בחלב. היה לי חלב בשפע.שאבתי תוך 5 דקות 150 cc . הבעיה שלי היתה יותר נפשית .הייתי רגילה שכל פעם שאני מניקה הייתי מרגישה עקצוץ וזרימה חזקה של חלב. פעם אחת לא הרגשתי ונכנסתי ללחץ שאין לי חלב .מה שקורה כשאני בלחץ אוטומטית לא זורם החלב אני פשוט נחסמת. כך שנוצר מצב שנלחצתי מזה שאני אהיה בלחץ ואז לא יזרום חלב.וזה הפך להיות סוג של חרדה ממש רצינית . לא יכולתי לשון נורמלי סבלתי משלשולים בקצור הייתי גמורה מזה . הבעיה כנראה היתה כל כך חמורה ששום דבר לא הרגיע אותי. למשל כשהייתי פתאום רגועה(דבר נדיר)שאבתי והשפריץ חלב בשפע .אבל עדיין לא נרגעתי כי פחדתי שהנה אוטוטו אני שוב ילחץ ושוב לא יבוא חלב. אז בסוף אחרי חודש של עינוי ואי תפקוד נורמלי בבית (יש לי בן נוסף בן 1.10) הפסקתי להניק. אבל אם אתם חושבים שנרגעתי יש לכם טעות אני גמורה מזה . יש לי רגשות אשמה. תסכול מעצמי .הרגשת כשלון קשה. והכי גרוע אני מרגישה מרוחקת מהבת שלי. אני רוצה לציין שאצל הבן הגדול זה גם קרה לי בגיל 6 חודשים. משהו יכול לעזור לי איך לצאת מהתסבוכת הזו? האם אף פעם לא אוכל להניק את ילדי הבאים? כשההנקה הלכה חלק נהניתי ממנה עד הגג .לכן תחושת ההחמצה כ"כ קשה מחכה לעזרתכם

היי שוש, בקשה מאוד גדולה יש לך - שאני אעזור לך. מספיק קשה להתכתב בפורום כזה כאשר הבעיות הן הרגילות של חוסר ביטחון או כאבים אבל זה מצריך שיחה הרבה יותר מעמיקה ממה שאני יכולה או רוצה כאן. לא המקום שלי להציע טיפול פסיכולוגי אבל אני לא פסיכולוגית וכמה שהייתי רוצה לעזור אני די מוגבלת. אולי אוכל להקל עליך באופן אישי - אבל לא כאן. אם את מהאזור אשמח להפגש איתך ואפשר לנסות לדבר על זה לראות איך אוכל כן לעזור. בברכה אלן