גבולות וסדר

שלום, אפתח בזה שאני מ י ו א ש ת !!! אני מיניקה את ביתי היחידה כבר שנה וחודשיים, היא אוכלת כמובן משאר התפריט המשפחתי ומתפתחת יפה - אין טענות. עד לפני חודש הייתי איתה בבית ובמהלך התקופה התקשיתי לערוך סדר יום קבוע ויציב אז נוצרו הרגלים שהיום, כשאני עובדת, הם בעוכריי. הנקתי בלי גבולות, כך קורה בסופ"ש כשאני ימים שלמים עם בעלי והילדה ומה שהכי אקוטי כרגע זה עניין הלילות. היא פשוט מתעוררת ללא הפסקה אני כל היום סביבה ואין לי חיים וזוגיות וכוחות. איכשהו הדברים נכנסו לסדר כך שהיא יונקת באופן קבוע בבוקר, כשאני חוזרת מהעבודה ולפני השינה. היא גם נרדמת בהנקה ותמיד אני המרדימה. בעלי מעוניין לעזור אני רק לא יודעת איך להכניס אותו למעגל ויש לי חסימה מול ההתמודדות בשינה כך שביתי תלויה בי בעניין הזה ולמעשה זו תלות הדדית כי אני מחכה עד שהיא תעצום עיניה וזה מתיש ולא פייר כלפיה כי זה נוסך בה חוסר אמון. היא אוכלת מבקבוק אחרי ארוחת הערב (כמות ממוצעת של 60 מ"ל כשאני שמה לה בין 120-180 מ"ל עם דייסה) ואז ממשיכה בהנקה, התחלתי בהרגל הזה במטרה להפחית מזמן ההנקה לפני השינה ועד עכשיו הכמויות שהיא אוכלת מהבקבוק לא גדלות כי היא יודעת שיש הנקה. בנוסף, כשהיא הולכת לישון זה לא סוף פסוק ולצערי ולא בחוכמה אני תמיד בוחרת ברווח המיידי של לגמור עניין בלהניק אותה העיקר שבסוף היא חוזרת לישון. ברור שאני גם כמו מהלכת על ביצים כדי שהיא לא תקום שוב ו"אפול" שוב לצורך להיניק אותה. בלילה כנ"ל - מתוך עייפות וחוסר כוחות אני מאפשרת לה את מה שהיא רוצה - לינוק כדי להיות בקרבתי או סתם כי התרגלה - בטח לא כי רעבה - ואז מתוך שינה אני פתאום מרגישה שהיא "דבוקה" לפיטמה שעות ואני מנתקת אותה לפעמים מהפטמה ואז אם היא לא רדומה מתחיל מאבק כי היא נרדמת על הפיטמה וזה תלות שאני יצרתי, הדדית. מתיש. אין לי ספק שצריך לעשות סדר בבלאגן כדי שאשן בצורה נורמלית, רק שאין לי כוחות או דרך להתמודד עם השכבתה לישון בלי פיטמה (או מוצץ) ותוך כדי שהיא ערה ותבכה, בסופי שבוע יש בעיה עם ההירדמות בצהריים שזה גם עם פיטמה ואז הסדר שוב משתבש. אני צריכה לדעת איך לארגן את הדברים וקשה לי עם תחושת המחויבות והקיבעון הזה, אני לא מהעקביות והמתמידות. אני צריכה עזרה בעניין הזה ובהמשך רוצה לגמול אותה מההנקה. כרגע חוששת כי אני מרגישה חסרת אונים אם אפסיק והיא נרדמת רק בהנקה, באיזו דרך אני ארדים אותה? רק המחשבה על זה מעוררת בי תסכול ופחד. איך בלילות אני מתמודדת, רוצה להתחיל קודם עם העניין הזה כך שלפחות אשן לילה שלם, ואיך אני משתמשת יותר בעזרת בעלי? התקשורת בינינו לא משהו, אני עייפה וקרירה והוא מרגיש לבד... אשמח לתשובה שקולה

שלום לך. איפה להתחיל? זה מצב קשה כי את מרגישה ממש חסרת עונים. יש הרבה אימהות שהם גם משמשות אימהות בשעות הלילה - אל תחשבי שאת לבד ומה שקורה אצלכם הוא מקרה נדיר. ממש לא. אבל השאלה היא איך מתמודדים עם זה.? אין תשובה חד משמעית. יש כמה אלמנטים כאן. 1. תינוקות נגמלים בעצמם בעטוי הנכון. זאת אומרת שבגיל מסויים הם פחות תלותיים בנו ויותר עצמאיות. זה קורה באיזה שהוא שלב סביב לשנתיים - שלוש. זה מה שנקרא גמילה טבעית. הם אפילו כל כך עסוקים שלפעמים שוכחים לינוק מרוב עניין בדברים אחרים. 2. גם קשור לזה - ייצר המציצה קיימת עד גיל שנתיים - כך שזה טבעי שתינוק ינק עד גיל זה. הייצר קיים עבור השד ולא בעד הייצרנים של המוצצים המלאכותיים. מוצץ מלאכותי הוא מיועד והומצא לתינוקות שלא זוכים לשד אימם. בקבוק לא עונה על הייצר הזה. אז היו חייבים להמציא עוד תחליף לאימא והשד. זה המוצץ. אם התינוקת לא לוקחת מוצץ אז היא עדיין זקוקה למענה לייצר. 3. את ציינת שאת לא טובה בעקביות וההתמדה - אז יהיה לך קרוב לבלתי אפשרי ליישם כל תוכנית שמישהו ימליץ לך. אם כי כדי לייזום שינוי זה כרוך בהחלטה והתמדה ועקביות אחרת באמת התינוקת לא תדע ולא תבין מה רוצים מהחיים שלה. 4. את עובדת. גיל שנה זה לא גיל עם המון הבנה מצד התינוקת. היא מגיבה ומתנהגת על פי צרכים וגעגועים וכמובן חוסר ביטחון. עובדה - זה מה שקורה כאשר עוזבים אותם. וזאת לא ביקורת עליך כי בחרת לחזור לעבודה. לא מקומי להעביר ביקורת - רק מציינת עובדות. היא מרגישה את העדרותך. היא משלימה בלילות כנראה מה שחסר לה ביום והיא מתעוררת כדי לבחון אם אכן את לצידה. לגיטימי. זה אחד המחירים של חזרה לעבודה. אם כל מה שאת אומרת - אני תוהה אם לא יהיה לך יותר קל פשוט לזרום איתה. אם היא ישנה אתכם אז שתישן. וגם את תשני יותר טוב בלי כל הקימות וההתעוררויות בלילות. הרבה אימהות והורים יחד מחליטים שזאת הדרך הפשוטה כדי להנחית "סדר" ושקט. אין רע בזה. את מספרת את העולל כאילו התינוקת מתנהגת בדרך הכי מוזרה ורעה. אבל כמה שקשה - אני מאמינה שיהיה הרבה יותר קל לזרום איתה וכעבור כמה חודשים - היא תגדל והתקופה הקשה הזאת תעבור. אני זוכרת את השנים שכולנו ישנו יחד כאחת התקופות היפות בחיינו. גם בעלי. הוא לא היה צריך לקום וגם לא קם בגלל בכי כי לא היה לרוב. תינוק בבית זה פרויקט. אי אפשר לחזור לימים ולילות כמו שהיו טרם הלידה. כמובן אם לא טוב לכם לישון איתה במיטה אז אפשר להביא מזרון לחדר - להיניק אותה בשכיבה על הרצפה ואז לקום ולהשאיר אותה שם. אולי זה יעזור. או שאת יכולה לישון איתה - ואני מאמינה שיהיו כמה שעות שהיא ישנה בלעדיך - שיהיו כמה שעות לך ולבן זוגך להיות קצת לבד. אני יודעת שזה לא פתרון אולי - אין מקל קסך שאפשר להניף כדי ,לתקן" אותה (הרי היא לא שבורה!!) אבל בכל אופן אנחנו הגדולים התברכנו עם הבגרות שלנו בכלים שעוזרים לנו להתמודד. לתינוקת עדיין אין את הכלים האלה. אני נוטה לבקש בשמה הבנה, אהבה וסבלנות עד שהדברים משתנים מעצמם. האלטרנטיבה האחרת לפי דעתי תהיה כרוכה בהרבה בכי, מרירות ונאכס גם מצד התינוקת וללא ספק מצדכם. זה לא שהיא לא מסתדרת בלעדיך - זה קל. היא בסדר עם המטפלת - דבר שגם מראה שאם תשאירו בייביסיטר בערב היא גם תסתדר - אלא כאשר היא איתך היא רוצה אותך - את חסרה לך. בהצלחה ובברכה אלן