מה לעשות עם אמא

אבי נפטר לפני חודש וחצי. מאז אימי מתקשה לישון טוב בלילה אבל גם לפני כן היא לא ישנה טוב בלילה ותמיד לקחה כדורים בישביל לישון וכמה סוגים של כדורים. אני לא אומר שקל לה זה מאד קשה לה יש לילות שהיא ישנה יותר טוב ויש לילות שהיא ישנה רע אני גם מאבחנת אצלה מצב של חרדה קצת. וגם אני רואה שקשה להתמודד עם להיות לבד בבית כל היום בלי שאף אחד מבני המשפחה יבוא לבקר אותה. יש לי שתי אחיות שחושבות שבגלל זה היא צריכה ללכת לפסיכיאטר ולקבל כדורים נגד חרדה או דיכאון. דעתי היא שונה מהם אני חושבת שאם קצת חום מאיתנו ורצוי לא להשאיר אותה לבד אפילו יום אחד היא תצליח להתגבר. האם כל אדם שאיבד אדם יקר צריך ללכת לפסיכיאטר ולקחת כדורים הדבר נראה לי מיותר. בכל אופן היא כל שבת נמצאת איתנו - איתי כל שבועיים ואם אחיותי בשבת השניה, באמצע השבוע אנחנו מתחלקות כך שבכל יום אחה"צ אחת מאיתנו תהיה אצלה כך שהיא לא תמצא את עצמה לבד. גם הכנסנו אותה למסגרת של חוגים והרצאות פעמיים בשבוע כך שתהיה עסוקה. האם זה מספיק, כדי לעזור לה? האם זה טבעי שהיא נמצאת במצב של חרדה?

יפעת שלום! אינני מומחית בנושא ,, לפי מה שאני מבינה ומכירה מנסיוני, לוקח זמן ולעיתים הרבה זמן , אפילו יותר מכמה חודשים, - לעבד, לעכל עיכול ראשוני את האבל, את האובדן של אבא ז"ל. גם לילדים זה לוקח לא מעט זמן, ועל אחת וכמה לאמא, שהיתה מטבע הדברים הקרובה אליו ביותר. לדעתי, אפשר להיעזר ברופאת המשפחה בשאלה כיצד אפשר לעזור לאמא, ולא למהר לפסיכיאטר, אלא אם כן המצב הוא כזה שרופאת המשפחה שמכירה אותה, תמליץ על כך. המעבר ממצב של מגורים עם בן זוג למצב של לגור לבד, הוא לא קל, וצריך את הזמן על מנת להתרגל למצב החדש. נדודי שינה הם מנת חלקים של אנשים מבוגרים רבים . לדעתי, זה טוב מאד שאתן מבקרות אותה הרבה ומנסות למצא לה עיסוקים שונים. זה בהחלט יכול לעזור. רק בריאות, חיפאית

שאלת אותה שאלה ביום 29/08/2005 וקבלת תשובה ממצה ממני ומנוע. אם האמא בריאה פחות או יותר, יותר חשוב מלהיות אצלה זה לדאוג שהיא לא תשב בבית עם המחשבות ואם 4 הקירות. אם אינני תועה קבלת שם דוגמאות של תעסוקה מועילה. אם זה לא בא בחשבון תגידי למה למה זה לא בא בחשבון. אולי את יכולה ללמד אותה להשתמש במחשב, ובעצמה לשוחח אתנו כאן. זה לא בריא שבן או בת אומרים לאמא (בתנאי שהיא בריאה בנפשה) מה לעשות. אם אני חושב על זה כמה הייתי כועס על בנותי (אני בן שמונים) אם הן היו אומרות לי מה לעשות. כמעט כל התרופות הפסיכיאטריות ממכרות, לכן צריך להזהר לא ליטול אותן אם לא באמת באמת צריכים. חכמינו ז"ל קבעו חודש אבל, ושנה בא צריך להמנע משמחות. שבוע השבעה וחודש האבל מטרתם לסמן לאדם שאחרי החודש הוא צריך לאסוף את השברים וללכת הלאה. גם אני, אחרי שאשתי נפטרה לא ישנתי טוב במשך חדשים רבים. אז מה - אדם זקן לא צריך כל כך הרבה שינה. אז לוקחים ספר וקוראים, או אפילו פותחים את הטלויזיה (בשקט כדי לא להפריע לשכנים). אם לא צריך לצאת בבוקר לעבודה אז לא נורא אם ישנים קצת פחות. זקנים (אני בתוכם) נוטים להרדם על יד הטלויזיה, אז גם זה אפשר למנות בתוך 5 - 6 שעות השינה שבן אדם זקן צריך.

יפעת שלום. תודה על פניתך החוזרת והחשובה. אני מקווה שגם את לאט לאט מצליחה לחזור לתלם לאחר חודש האבל . את מבטאת דאגה וחשש לאמא באופן טבעי ומובן. כמו שנאמר למעלה אצל כל אחד האבל שונה , מתבטא אחרת ולוקח זמן אחר. כל אחד מוצא את דרכי ההתמודדות שלו. אני מסכימה עם החיפאית שכדאי להתיעץ עם רופאת משפחה לגבי האופן בו ניתן להקל עליה. ישנן תרופות הרגעה (כגון לוריוון) שיכולות הקל נקודתית במצבים אלה. נדודי שינה הן תגובה טבעית לסיטואציה של אובדן. רק אם אתן רואות שאמא שוקעת יותר ויותר עד ירידה משמעותית בתפקוד אז כדאי לשקול פניה להתיעצות עם פסיכיאטר. מסגרת תעסוקתית וחברתית גם היא חשובה לשם הסחת דעת. בתאורך נשמע שאתן האחיות מספקות לאמא איזשהיא מסגרת. האם זה משהו שמקובל עליה ? האם היא נענית לכך ברצון? כל אחת מכן שרויה בתהליך האבל הפרטי שלה על אבא ויתכן שיחד נוצר תמהיל של אבל משותף שלא מאפשר לאמא את הסחת הדעת שלה היא זקוקה. אולי יש לה צורך גם בקשרים מבחוץ עם אנשים שלא שרויים כעת בתוך אבל טרי. אני חושבת כמה את עושה נכון שאת פונה לתמיכה ולעזרה, יתכן עבורה ויתכן גם עבור עצמך (דבר חשוב ולגיטימי בתהליך של אבל). החרדה של אמא (ושל כולכם) טבעית ויש להתאזר בסלנות ולתת לפצעים מעט להגליד. הרבה כח נעה

תודה נועה על תשובתך האמפתית והנכונה. אכן אני רואה שהייתי מעט בוטה בתשובתי. אסור לי למדוד את תחושותיהם של זקנים אחרים לפי תחושותי שלי. הטבע והחיים חישלו אותי כנראה מעל הממוצע, ואני חייב לראות אחרים בפרספקטיבה של עצמם. שבת שלום