סבתא במצוקה

סבתי בת 95. מבחינה פיסית היא סובלת מאוסטאופורוזיס שגורם לה כאבים בגב, אבל זה מטופל תרופתית ואיכשהו לא נורא מעיק. הבעיה הקשה היא שהיא סובלת מאוד מאלצהיימר. היא שכחה הכל. לדוגמא- כשאני מבקרת אצלה היא שואלת אותי כל כמה שניות מי אני. ואז היא נזכרת לכמה שניות, ושוב שואלת. כשמצבה התחיל להתדרדר היא לא הסכימה בשום פנים לצאת מביתה וללכת למוסד סיעודי, והיא עדיין לא מוכנה לכך. הנקודה היא שהיא ממש חיה בסיוט מתמשך. היא קולטת שהיא שוכחת כל הזמן, מפוחדת לחלוטין, לא זוכרת שמתקשרים אליה או שבאים אליה, מרגישה נטושה ובודדה. יש לה מטפלת שגרה איתה. מבחינה פיסית כבר אי אפשר להוציא אותה לטייל, היא לא יכולה לקרא (בקושי רואה) או לראות טלויזיה, לא יכולה לעסוק במלאכת יד. בקיצור- היא לא עושה כלום כל היום ורק נמצאת במצב של אומללות, בלבול ופחד. יותר נכון הסטריה. רופא שהיה אצלה נתן לה תרופה להרגעה שהיא לוקחת פעמיים ביום, אבל עכשיו לא נראה לי שהתרופה כבר עוזרת. שאלתי- האם עלי להשלים עם המצב המסוייט הזה? האם עלי להזמין רופא אחר שימליץ לי על תרופה יותר מתאימה? מה עלי בתור נכדה דואגת לעשות כדי לעזור לה? יש מה לעשות בכלל? היא מתקשרת עשרות פעמים ביום ובוכה שהיא אומללה ורוצה למות, שכולם עזבו אותה, שנגיע עכשיו ומיד... וכמובן שאנחנו לא יכולים להיות איתה כל הזמן. זה מצב של חוסר אונים נוראי של כולנו שקשה לי להשלים איתו. אשמח מאוד לעצות והפניות. תודה.

גאיה שלום! מחלת האלצהימר גורמת סבל רב הן לחולה והן למשפחתו. בקרב המשפחה רווחות תחושות של קושי,עומס וחוסר אונים. כפי שציינתי בתשובה למטה, יש חשיבות רבה ביותר למטפלים הנושאים על כתפיהם עומס רב לקבל כמה שיותר תמיכה. יש חשיבות שהמטפלים (הורייך? את?) יפנו למרכזים לחולי אלצהימר לשם קבלת תמיכה והכוונה. דלהלן קישור של עמותת האלצהימר http://www.alz-il.net ושל אגודת אלצהימר ומחלות דומות http://medic.bgu.ac.il/aai/alzinfo.htm. ניתן לקבל שם הרבה אנפורמציה. לשאלתך בדבר הנושא התרופתי. כדאי תמיד לשמוע דעה נוספת של רופא גריאטר עם התמחות במחלת האלצהימר. ישנן תרופות שעשויות להקל ולהרגיע על מצבה של סבתך. סבתך מפוחדת מאוד. היא חווה שברירי זכרונות. היא אינה יודעת לאן לשייך אותם. לפתע הסביבה אינה מוכרת לה, קרוביה הופכים זרים. זהו מצב מתעתע ומפחיד. כנכדה דואגת את שואלת מה את יכולה לעשות. ישנן דרכים רבות שבהן את יכולה להיות עבורה. מחקרים הראו שפעמים רבות אמצעי תקשורת לא מילוליים יכולים להקל על תקשורת עם חולה האלצהימר. גם אם יש פגיעה בזכרון המלולי יותר עדיין יכולים להשתמר סוגי זכרון אחרים. מוסיקה למשל. אולי תזכירי לה שיר אותו שרתן יחד כשהיית ילדה. סיפור ילדים אותו הקריאה לך. תתבוננו יחד אלבום או בספר תמונות. ישנם זכרונות מגע (כמו לחיצת יד או חיבוק). זכרונות ריח (כמו בושם טוב אותו היא אהבה). כל אילו יכולים להיות אופנויות תקשורת שלך איתה. במידה ויש לך שאלות או מחשבות נוספות פני שוב בברכה נעה ביצ'קוב ישנן סוגי זכרון שונים.

נעה, תודה על תשובתך. אימי ואני בהחלט נלך לקבוצת תמיכה. לגבי מצבה הנפשי של סבתי- האם תמיד ניתן למצא תרופה ומינון שיעזור לה להרגיש טוב או שהמצב הנפשי הנוראי שלה הוא חלק מהמחלה שלא ניתן להתגבר עליו? הדבר הכי קשה הוא שאין לה בכלל גרויים במשך היום. היא כמעט לא מדברת עם המטפלת הפיליפינית, לא קוראת, לא מקשיבה למוסיקה, לא צופה בטלויזיה, לא יכולה לעסוק במלאכת יד. היא גם מסרבת ליוזמות כמו הצעה להביט באלבום תמונות. מי שמתקשר אליה או בא אליה- היא שוכחת אחרי דקה, כך שהחוויה הקיומית שלה היא של בדידות וניתוק. מעבר ללחפש תרופה שתעזור לה נפשית-- יש משהו שניתן לעשות? (מבחינת ביקורים שלנו- אנחנו יכולים להגיע פעם- עד פעמיים בשבוע, וכולל בנה זה מסתכם בשלושה- ארבע ביקורים שבועיים, שזה מעט מאוד. יש אולי מטפלות בשכר עם התמחות באלצהיימר שיכולות להגיע מדי יום?)

אדם בן 86 עבר ניתוח מעקפים. לחץ דם גבוה וחוליים נוספים. הניתוח עבר בשלום לפני כחודש. הבעיה: בלילה הוא כמעט ולא ישן, מדבר מתוך נמנום, עושה תנועות גוף, נוגע בעצמו, קם מבלי לדעת זאת, עובר את המחסום של המיטה ונוהג כמסומם או כמהופנט. כדורי שינה משאירים אותו מנומנם כל היום. האם זו תופעה ידועה בגיל זה ? מה ניתן לעשות ? יש סיכוי שזה יעבור ? תודה. בת-יער

אדם בן 86 עבר ניתוח מעקפים. לחץ דם גבוה וחוליים נוספים. הניתוח עבר בשלום לפני כחודש. הבעיה: בלילה הוא כמעט ולא ישן, מדבר מתוך נמנום, עושה תנועות גוף, נוגע בעצמו, קם מבלי לדעת זאת, עובר את המחסום של המיטה ונוהג כמסומם או כמהופנט. כדורי שינה משאירים אותו מנומנם כל היום. האם זו תופעה ידועה בגיל זה ? מה ניתן לעשות ? יש סיכוי שזה יעבור ? תודה. בת-יער