כתרים רופפים

לפני כשנה בערל הרכבתי שני כתרים משני צידי הפה בשניים הטוחנות - לאחר כמה זמן הם התחילו להיות רופפות וכל הזמן נפלו - הרופא הדביק בחזרה בכל פעם שפניתי אליו עד שבסוף - הוא אמר שאין ברירה אלה להשחיז את השן שליד ולעשות כתרים חדשים - כי אין אפשרות יותר לשים בחזרה את הכתר - כעת בצד השני שוב הכתר מתנדנד ולעיתים אף נופל מהמקום - עוד לא הלכתי ? לרופא - נמאס לי .האם אין דרך להדביק את זה בלי שזה יזוז כל הזמן והאם הפתרון היחידי זה שוב להשחיז את השן ליד ולעשות כתרים חדשים ? תודה מראש רינה

רונית , אין מספיק נתונים כדי לענות ספציפית לשאלתך כיון שרופא השיניים צריך לקבל את התמונה הקלינית והרנטגנית ולהחליט על תוכנית הטיפול המיועדת לשיניים שלך. כעיקרון,קיימים היום דבקים חדשים שיכולת ההדבקה שלהם כה גבוהה שאין אפשרות להסיר את הכתרים אלא רק אם בעתיד רוצים לעקור את השן (כי היא בדרך כלל נשברת). לכן.... עדין מומלץ לבצע הכנות בשיניים שיאפשרו מבחינה מכאנית החזקתם של כתרים בצורה כזו שאפילו לדבק לא זקוקים אלא הכתר מוחזק רק על ידי חיכוך עם השן המושחזת. עד לפני מספר שנים היו מדביקים את הכתרים רק בחומרים שממלאים את החללים הקטנים הנוצרים בין השן לכתר ואם המרווח הזה גדול או שהשן מאד קונית (חדה) הרי שהכתר לא מחזיק. כיום,משתמשים בדבקים המכילים חומרים הדומים לאילו שבמשחת השיניים ואילו מגינים על השן כך שאם יש צורך להסירו לאחר מספר שנים הרי שיהיה אפשר לבצע הכתרה מחודשת. המוטו צריך להיות שאם כתרים נופלים ,אין לחפש אחר דבק חזק יותר אלא לחזור לעקרונות ביומכאניים פשוטים שכל רופא שיניים שזה עתה סיים את חוק לימודיו יודע.....

רינה היקרה ! דר' רונן ר. השיב לך תשובה חלקית לדעתי ! למרות שהנתונים אינם מספיקים כדבריו ! ככלל :"כתרים לא צריכים להתנדנד כעבור שנה -לא משנה מאיזה חומר נעשו או כיצד הודבקו" ! הציפיות מכתרים שהוכנו כראוי ע"י הרופא והטכנאי שעובדים בצוות ומשלימים האחד את מלאכתו של השני שלא יפלו לפחות משך מספר שנים (כשלוש שנים ) ובודאי שלא יהיה צורך בהשחזת שינייים סמוכות שנה לאחר הכנת כתר בשן לצורך ביצוע גשר . כתר חרסינה מבוצע בשלבים אחדים המאמתים אחד את משנהו : קודם מכינים את השן בצורת שן מוקטנת עם דפנות מקבילות ככל האפשר תוך השארת עובי למתכת ולחרסינה ואז מטביעים את השן בחומר מטבע סיליקוני הנתון בכפות מיוחדות . לפי המטבע שלוקח הרופא מכינים במעבדת השיניים כיפת מתכת מדוייקת יצוקה מפלדיום בד"כ .אח"כ מודד הרופא את הכיפה על השן ומודא התאמה מלאה של המשטח הפנימי של הכתר למשטח השן המושחזת ורק אז מועברת הכיפה ממתכת למעבדה במטבע נוסף שלוקח הרופא לצורך העתקת יחס מרחבי של הכתר המיועד ועמדת שיניים סמוכות והחניכיים . במעבדת השיניים שורף הטכנאי את קרמיקה או הפורצלן על המתכת של הכיפה באופן שיהיה חיבור מכני וכימי ביניהם ומבלי שיופעל מתח על המתכת שעלול לעקם את המתכת . הכתר נבדק שוב ע"י הרופא מותאמות נקודות המגע שלו עם שיניים סמוכות ,צורתו נבדקת וצבעו ואז על רופא השיניים להקדיש זמן די ארוך להתאמת הסגר בשיניים כלומר לווידוא שאין השן מתנגשת עם הנגדיות מולה יותר מן האחרות . רק אם השן מותאמת הייטב הרופא מלטש את האיזורים ששונו ומחליקם ואז באה ההדבקה כאשר לעיתים קרובות מודבק הכתר לנסיון בדבק זמני . ההדבקה הקבועה נעשית בכל דבק שהרופא בוחר בהתאם להתאמת המשטחים וגודל שטח פני השן הבאים במגע עם הכתר אך גם הדבק הטוב ביותר לא יוכל "לפצות " על הכנה לא מקבילה דיה של קירות השן + גובה מועט של השן + התאמה עלובה של היציקה + איזון סגר שלא הוקדש לו זמן ותשומת לב כנדרש ! בקיצור פרק הדבקים בתשובתו של דר' רונן ר. חברי המלומד נכון מאוד אך איננו בא לעולם ללא דייקנות בהכנת השן לכתר ובדיוק עבודת המעבדה ובאי דילוג על שלבי העבודה כפי שלמד הרופא בפקולטה לרפואת שיניים . מילות המפתח הן :דייקנות מיומנות והקדשת זמן ומחשבה לתכנון הטיפול וביצוע כל שלביו לפי הספר !