לא הבנתי משהו..

יש הרי חיסון נגד צהבת לא ? או שמה החיסון לא בטוח מספיק?

נראה לי שטעית בפורום אבל היות ושאלת: יש מספר וירוסים שיכולים לגרום לצהבת,כאשר רקלצהבת A ולצהבת B קיים חיסון. ליתר הוירוסים עדיין לא קיים חיסון. אני מצרף מאמר בנושא מפורטל רפואי אחר: (Viral Hepatitis) כמה נגיפים מוכרים כיום כגורמים לדלקת כבד. הזכרנו את נגיף ה-EBV, גורם "מחלת הנשיקות". מחולל אחר של דלקת כבד, בדרך כלל קלה, הוא נגיף ה-CMV. נגיפים נוספים שמחוללים דלקת כבד הם הפטיטיס B, A ו-C (ויש עוד), שמתוכם השכיח ביותר הוא הנגיף הפטיטיס HAV-A. הפטיטיס HAV-A נגיף זה מוכר בארץ כגורם השכיח ביותר למחלת דלקת הכבד, הנקראת גם צהבת זיהומית. חשוב להדגיש שגוון צהוב בעור הילדים שנדבקו בנגיף זה, הניתן לזיהוי בנקל גם על ידי ההורים, אינו שכיח. צהבת קלינית מופיעה ב-10% מהילדים מתחת לגיל שש. 40%-50% בילדים בגילאים בין 6-14, וב-70% מהחולים מעל גיל 14. למחלה מהלך שפיר, אם כי ככל שעולה הגיל יש עליה בשיעור הסיבוכים והתמותה. תמונת מחלה המחלה הטיפוסית מתחילה בהרגשה כללית רעה, בחוסר תיאבון, בבחילה, בהקאה ובחום. כעבור כמה ימים יורד החום, ומופיעה צהבת. בדרך כלל לפני הופעת הצהבת השתן כהה והצואה בצבע בהיר. הצהבת נמשכת כמה ימים וחולפת. כשבוע מזמן הופעת הצהבת הילד כבר אינו מדבק. ההדבקה מועברת מהפרשות המעי - צואה המכילה נגיפים ומגיעה למזון, בדרך כלל באמצעות ידיים מזוהמות. לכן יש מקום להקפיד על כללי היגיינה קפדניים למניעת הידבקות, בעיקר במעונות יום ובגני ילדים. אבחנה בשלב החריף למחלה, יש עליה ברמת הנוגדנים מטיפוס IgM. נוגדנים אלו ניתנים לזיהוי עד 6 חודשים מפרוץ המחלה. נוגדנים מטיפוס IgG מופיעים גם כן בתחילת המחלה אך נשארים לכל החיים. חיסון סביל אם ידוע על כך שהילד בא במגע עם הנגיף, לדוגמא אם חבר בגן חולה בצהבת זיהומית,יש מקום לתת לו חיסון סביל: נוגדנים ממאגר המכיל נוגדנים ספציפיים נגד נגיף זה - Gammaglobulin, אך יש לזכור שזהו חיסון זמני בלבד המקנה הגנה מוגבלת לתקופה של חודשים ספורים. חיסון פעיל החיסון הפעיל הוא באמצעות וירוס שעבר נטרול בפורמאלדיד. יעילות החיסון –94%. מינונים מינון למבוגרים מכיל 1440 יחידות לכל מיליליטר. מינון לילדים ונוער (1-18) מכיל 720 יחידות לכל 0.5 מיליליטר. מועדי חיסון החיסון כנגד הפטיטיס A הוכנס לשגרת החיסונים של מדינת ישראל וניתן בגילאים 18 חודש ו-24 חודש, פרט לתינוקות המחוסנים באופן שגרתי מומלץ לקבל את החיסון ובמיוחד קבוצות הסיכון הבאות: נוסעים לארצות מתפתחות, רצוי להתחסן לפחות 4 שבועות לפני הנסיעה. אוכלוסיית ההומוסקסואליים. מכורים לסמים המזריקים לעצמם. חולים במחלות כבד כרוניות. חולים ללא נוגדנים לפני השתלת כבד. תופעות לוואי חום, חולשה, כאבי ראש ובחילה בשיעורים נמוכים. נפיחות ורגישות באזור ההזרקה רגישות יתר –נדירה. הפטיטיס B נגיף B נדיר יותר (במיוחד בארץ), אך לזיהום בו עלולות להיות השלכות רפואיות חשובות ביותר לטווח הארוך. מדובר בצהבת כרונית, שעלולה לגרום, בין השאר, לשחמת של הכבד (Cirrhosis). שחמת של הכבד נובעת מתהליך דלקתי כרוני של הכבד, המלווה בפגיעה ברקמת הכבד ובבנייה מחודשת של רקמת הכבד שלא במבנה המקורי, אלא עם ריבוי רקמת חיבור. התהליך מביא להפרעה בתיפקוד הכבד, ובהדרגה לאי - ספיקת כבד ואף אפשרות להופעת הפטומה (גידול ממקור כבדי). הנגיף הגורם הוא וירוס DNA. לוירוס מעטפת חיצונית, בעלת מרכיב חלבוני הגורמת ליצירת נוגדנים מנטרלים כנגדה HBsAg. פנימה למעטפת ניתן למצוא שני אנטיגנים (גורמים ליצירת נוגדנים): HBcAg ו-HBeAg. תמונה קלינית תקופת הדגירה 45-180 יום. צהבת תופיע מתחת לגיל 5 רק ב-10% מהחולים ומעל גיל זה ב- 30%-50%. שיעור התמותה 0.5%-1%. 30%-90% מהחולים שמתחת לגיל 5 יפתחו מהלך כרוני של המחלה. מעל גיל זה רק 2%-10%. אבחנה סירולוגית בשלב החריף נתן למצוא בסרום את HbsAg. האנטיגן נעלם כשלושה חודשים לאחר תחילת המחלה. נוגדנים מטיפוס IgM כנגד HBcAg, מופיעים גם כן בתחילת המחלה ונעלמים כששה חודשים לאחר מכן. נוגדני IgG כנגד האנטיגן נשארים כל החיים כעדות לזיהום קודם בנגיף. מציאות HBeAg, היא עדות לתהליך פעיל. הופעת נוגדנים מטיפוס IgG כנגד HbsAg היא ביטוי לתהליך החלמה ורכישת חסינות מהדבקה חוזרת. מציאות הוירוס בנוזלי הגוף הוירוס נמצא ברמה גבוהה בדם, בסרום ובהפרשות מפצעים. הוירוס נמצא בכמות בינונית בנוזל הזרע, הפרשה נרתיקית (VAGINIAL) וברוק. כמויות מזעריות בלבד (אם בכלל) נמצא בשתן, צואה, דמעות, וחלב אם (נוזלים אלו לא נמצאו קשורים בהעברת המחלה). הידבקות במחלה הדרך העיקרית כיום להעברת המחלה היא במגע מיני עם חולה. העברה דרך העור באמצעות שימוש במחטים מזוהמות אצל מכורים לסמים, ניקוב אוזניים, כתובות קעקע, אקופונקטורה או תקלה בשימוש במכשור רפואי. דרך נוספת להידבקות היא בילודים בזמן המעבר בתעלת הלידה. חיסון סביל מושג על ידי מתן אימונוגלובולין ספציפי כנגד הוירוס. החיסון ניתן: לילוד שאמו נשאית, לילוד שאימותיהם חולות, לעובדי מערכת הבריאות שנחשפו לוירוס. החיסון הסביל משולב עם חיסון פעיל. חיסון פעיל חיסון פעיל- ENGERIX-B הינו תוצר הנדסה גנטית ומכיל 20 מיקרוגרם של ה-HBsAg. המנה לילדים עד גיל 10 מכילה מחצית מכמות זו. החיסון ניתן בשלוש מנות. בין המנה הראשונה לשניה חודש הבדל, והשלישית ניתנת שלשה חודשים לאחר החיסון הראשון. תינוקות מקבלים את המנה הראשונה בסמוך ללידה, השניה בגיל חודש, והשלישית בגיל חצי שנה. החיסון הוא חלק משגרת החיסונים בישראל. החיסון טוב לכל אחד, אך במיוחד רצוי לקבלו כאשר קיים סיכון מוגבר להדבקה. תופעות לוואי קלות - תגובה מקומית להזרקה, חום עייפות ולעתים תפרחת. הפטיטיס HCV - C הגורם הוא נגיף RNA חד - גדילי. הנגיף מצטיין בהתמרה (מוטציה) מהירה ומתמדת, יכולת הגוף להתגונן מפניו פוחתת וכתוצאה מכך הנחשפים לנגיף מפתחים זיהום כרוני. התמונה הקלינית זמן דגירה: 6-7 שבועות בממוצע. צהבת מופיעה ב- 30%-40% מהחולים. הפטיטיס כרונית מתפתחת ב-70% מהחולים. 85%-100% מהנדבקים נגועים בנגיף באופן קבוע. לא נמצאה תגובת נוגדנים הגנתית כנגד הנגיף לאחר ההדבקה. מבחנים סרולוגיים בחולים שנדבקו יש עליה בכייל הנוגדנים נגד הנגיף. מציאות הנוגדנים אינה מלמדת האם מדובר בזיהום חריף או במהלך כרוני. עדות תומכת למחלה כרונית היא הפרעה באנזימי הכבד לתקופה העולה על שישה חודשים. הדבקה דומה לחלוטין לזו של הפטיטיס B. מניעה סריקת מנות דם לפני עירוי לנוכחות הוירוס. התנהגות מונעת (בדומה להפטיטיס B) במגע עם דם ונוזלי גוף אחרים. טיפול לאחר חשיפה חיסון סביל בדומה להפטיטיס A או B, אינו יעיל למניעת הפטיטיס C. אמצעי זהירות יש להתייחס לאנשים עם נוגדנים כנגד וירוס הפטיטיס C כאל חולים. אין לקבל תרומת דם מאנשים עם נוגדנים לוירוס. יש להימנע משימוש משותף בסכיני גילוח, מברשות שיניים, וכיוצא בזה. יש לנקוט באמצעי מניעה מתאימים במגע מיני (קונדום) בדומה להפטיטיס B. הפטיטיס DELTA HEPATITIS - HDV - D נגיף הפטיטיס D אף הוא נגיף RNA חד גדילי. הנגיף זקוק לנוכחות נגיף הפטיטיס B לצורך התרבותו ויצירת המעטפת שלו. מעטפת נגיף הפטיטיס D בנויה לכן מהאנטיגן של הפטיטיס B בעוד שהתוכן הפנימי (הגינום) הוא של הפטיטיס D. תמונה קלינית זיהום בהפטיטיס D יכול להיות משולב בזיהום בהפטיטיס B ולכן תמונת המחלה תהיה קשה יותר מאשר בזיהום בהפטיטיס B בלבד. שעור המעבר למצב הכרוני גבוה יותר וכן הנטייה להתפתחות שחמת הכבד (צירוזיס) גבוהים יותר. הדבקה דומה לדרך ההדבקה של הפטיטיס B. הדבקה סב לידתית נדירה יותר. מניעה הועיל והנגיף זקוק לנוכחות נגיף הפטיטיס B לכן מניעה של הפטיטיס B תפחית את הסכנה של זיהום משולב. אין דרך למנוע הדבקה בנגיף הפטיטיס Dבחולים שכבר נגועים בהפטיטיס B למעט פעולות מניעה הגנתיות כפי שצוין. הפטיטיס E תמונה קלינית זמן דגירה ממוצע – 40 יום. שיעור התמותה 1%-3%. התמותה עולה במהלך זיהום בנשים בהריון ועלולה להגיע ל-25%. חומרת המחלה עולה עם הגיל. סימני המחלה דומים לכל הצהבות האחרות: כאבי בטן, חוסר תיאבון, שתן כהה, חום, הגדלת כבד, צהבת, בחילה והקאה. ולעיתים אף כאבי פרקים, פריחה וגרד. הדבקה מרבית מקרי ההדבקה עקב זיהום צואתי של מי שתיה. מניעה תנאי סניטציה והגינה נאותים. חיסון סביל לא יעיל. טיפול במקרי צהבת הטיפול בכל סוגי הצהבת בתקופה החריפה (המושג חריפה בהקשר של מחלה משמעו מחלה פעילה, ולא מחלה קשה) הינו טיפול סימפטומטי: הורדת החום ושתייה מרובה. אין להכריח את החולה לאכול, מפני שסביר להניח שהוא יקיא. במקרים נדירים, כשהילד מסרב לשתות או מקיא פעמים רבות, יש לאשפזו, ולתת לו עירוי נוזלים, כל עוד הוא אינו מסוגל לשתות או שהוא ממשיך להקיא.

כרמית שלום. מענין בהמשך לאיזו שאלה ובאיזה פורום נשאלה השאלה ? דר' חיים נוימן-אני גאה בתשובתך.הייתי רק מוסיף: החיסון המוצלח ביותר מצליח ב80-90%ואמנם לא תפרוץ מגיפה אם נעביר שיירי דם או רקמה ממטופל אחד לשני עקב הנ"ל -אבל לגבי אותו אחד המשתייך לאותם10%-15% שהחיסון לא פעל אצלהם כלים שלא עברו עיקור בטיפול פשוט כמו סתימה או טיפול שורש יכולה המחלה לעבורו 15% מהמקרים מתרחשת צהבת כרונית שעלולה להיות קטלנית .זה ההבדל בין