הקיץ האחרון/ טריגר מצטערת

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

28/09/2006 | 21:13 | מאת: בובה על במה

זה הקיץ האחרון שלי אתכם עם הגשם הראשון אני אעלם דמעותי יזרמו במורד הרחובות כמו עלה נושר ותקוות רחוקות אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים לאט לאט השכבות נמסות בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות כי השמיים גדולים והדמעות קטנות תעצמו את העיניים כל גשם ראשון ותחשבו עלי אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם ולבקר במדינות מעבר לים לדעת אם יש צורות חיים אחרות ואם המתים ממשיכים לחיות כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם עם הגשם הראשון אני אעלם לאט לאט השכבות נמסות בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות אז תזכרו שהבטחם... (הקיץ האחרון/שפיות זמנית לחן: מקס גת מור) כן, שיר שמדבר אליי המון ותמיד מתחברת למילים וגם היום... לא בוכה ממנו..כי לא בוכה בכלל אבל המילים... כל כך צועקות את מה שמרגיש לי.. מתאר את הדברים שבפנים בלב... שבתוך הנשמה. סתם רע הטיפול היה קשה. וטעון כל כך. ישנתי עד לא מזמן רוצה להעלם לא להרגיש ואילו יכולתי לשתות ... הייתי עושה זאת ואילו יכולתי לחתוך... הייתי פוצעת ...כל כך רוצה ...וזה כל כך קרוב... אבל הבטחתי- בעיקר לעצמי.. שאין יותר פציעות, אז תגידו לי אתם מה כן עושים.. ?! טריגר- פשוט חייבת . ואתה בא וגוזר כפפה שם על הזין שלך.. כדי שלא אכנס להריון כדי שהנוזל המגעיל שיוצא ממך.. לא יגע בי לא היה קונדום אז גזרת אצבע של כפפה... שמת על עצמך ונגעת בי והרגשתי כאב וכשגמרת....................... הכל היה נשאר בכפפה בעעע להקיא לחתוך.. לקרות........ אין לי עוד מילים כדי להסביר את הגועל שהרגשתי שאני מרגישה גם עכשיו.. פלאשבקים על פלאשבקים.. תמונות זוועה היום שחור לי ואני רוצה ........................****** היום בטיפול הבאתי את הכפפה, שממנה יצרתי ציור אבל לא יכולתי לאמר למטפלת שלי את מה שסיפרתי כאן.. אז שוב נשארתי לבדי עם הכאב. טוב דיי.

לקריאה נוספת והעמקה
28/09/2006 | 21:20 | מאת: תום

בובה יקרה... המון כאב.. והנה שיתפת אותנו, זו התחלה... אולי תנסי אפילו לראות את זה כאימון, לדבר על הדברים פה וירטואלית (להתאמן) ובסוף גם להוציא אותם בחיים האמיתיים, בטיפול.. גאה בך שהבטחת לעצמך ושאת עושה כל מאמץ כדי לעמוד בהבטחה... נסי לחפש תעסוקה אחרת עכשיו.. משהו במקום.. אולי להכין עוד ציור? אולי להפגש עם חברה, סתם כדי לא להיות לבד? אולי כן לבכות ולנסות להשתחרר? מחזקת... ((((((((איתך)))))))

28/09/2006 | 23:23 | מאת: בובה על במה

הרבה פעמים יותר קל לי לבטא כאב בכתב מאשר בדיבור ובכלל שאף אחד לא רואה אותי.. לא מכיר אותי... (טוב , יש כאן כאלה שמכירים אותי) אבל עדיין זה לא כמו לדבר .... הרבה פעמים כתבתי כאב ועדיין לא שחררתי את זה מעצמי בדיבור והכי כואב להשאר לבד עם הכאב בלי לדבר אותו חנוק לי .. באמת שחנוק לי לפני שכתבתי כאן ציירתי ציור של לב חצוי ומזיל מלא דם ממנו והרקע שחור. אולי אצייר אל תוך הלילה גם כך ישנתי הרבה זמן בערב ... אז..................................... תודה לך שאת איתי אוהבת

28/09/2006 | 21:32 | מאת:

בובה יקרה זה הקייץ הראשון בו את מוציא ממך את כל הדברים הקשים שעברת.... הצלחת ללהביא את הציור למטפלת הצלחת לספר לנו... הצלחת לא לשתות הצלחת לא לפגוע בעצמך... הצלחת למרות הכאב הגועל... הקושי הבלתי נסבל וזה תהליך...מפעם לפעם את מצליחה יותר מחזקת אותך אידה

28/09/2006 | 23:25 | מאת: בובה על במה

כתבתי פעמיים טריגר אני חושבת שהייתי מאוד זהירה .. ולעניינו, כן, הצלחתי כמו שהבטחתי ולא פגעתי הדחף היה בהחלט גדול ואילולי חברתי הטובה שדברה איתי אולי הייתי מגיעה למצב גרוע יותר ותודה על תגובתך לילה טוב לך

28/09/2006 | 21:46 | מאת: שדה ניר- בהתמוטטות עצבים...

מזדהה עד כאב... בוכה עמך מלב אל לב..... חזקי ואמצי יקירה. ותסלחי לי נשמה אני כעת בנסיקה עמוקה......

28/09/2006 | 22:42 | מאת: ליז

לא הבטחתי לך לא לבכות... והדמעות חונקות ורוצה להיות לצידך לחבק אותך ולחזק אותך על כל העבודה הנפלאה שאת עושה ועל שאת עומדת בהבטחותיך נראה לי שמצאת פיתרון - לכתוב אותו , את הכאב , את כולו בלי לצנזר ... ואפשר להדפיס ולהביא למטפלת שתקרא בעצמה . המילים כבר יצאו ממך רק לדאוג שגם היא תשמע. מחבקת חיבוק פואי ענקי-ליז

28/09/2006 | 23:28 | מאת: בובה על במה

מאמיל'ה מצטערת לשמוע שגם לך קשה מתפללת שתקומי מהנסיקה העמוקה בה את שרויה כעת. תודה שאת כאן למרות שקשה לך

29/09/2006 | 01:31 | מאת: .חתולה

קוראת אותך שוב ושוב ומרגישה כיצד הכאב מפלח את כל ישותך , מרגישה איך כל הזכרונות וכל הפלאשבקים מתעוררים בכל עוצמתם , אותם את רוצה לקבור ,אותם את רוצה לחסל אולי בסוף הקיץ הזה ? יש לך עוד הרים לטפס ,ולבקר במדינות שמעבר לים ,לגלות עוד צורות של חיים אחרים ,לצייר , לכתוב , לשתף , לבכות , להיות ,,,,,,,,,,,,,,, כל מה שתחלמי,,,,, והכפפה , אם לא יצא אצל המטפלת , יצא כאן , איתנו , ובפעם אחרת יצא גם אצלה ,ואת יקירתי , לא יכולה לומר לנו לא לבכות , אי אפשר להבטיח לאף אחד דבר כזה ,ואת לא לבד , הכאב יצא כשלא תפחדי לשחרר אותו , ואז יגיעו גם הדמעות תמיד איתך

29/09/2006 | 01:40 | מאת: בובה על במה

תודה על היותך כאן תמיד תמיד... כולי תקווה שביום מן הימים זה ייצא בינתיים יש הרבה דברים שהתחלתי וסגרתי אותם שוב.......................... לא יודעת.. אוהבת