מותשת מהתהליך הטיפולי

נראה שלא יגמר לעולם... יש רגרסיה ביכולת שלי לכבד את עצמי , את גופי , ההערכה העצמית ברצפה ואין לי כח לגרד אותה משם ולהזכיר לה שלא הכל שחור. אני לא מצליחה לעשות משהו טוב עם התהליך, עם התובנות. נראה לי שקורה ההפך- נראה לי, שההתקרבות אל עצמי מחזירה אותי שנים אחורה לימים שרק רציתי להתחבא מהעולם. מאוד מוזרה הדרך שאני עוברת-התחלתי לטפל בעצמי כחלק מתהליך מאוד טוב שעברתי ,תהליך של התפתחות נפשית ורוחנית. הייתי במקום ממש טוב אשר איפשר לי לפתוח את הנושא הכאוב הזה... ועכשיו , כאילו חזרתי אחורה בזמן ואין לי את האנרגיות לפרוץ הלאה, אני ממש ממש חסרת כוחות ולא מצליחה לראות איך יוצאים מזה. מרגישה כרגע (בובה סליחה שאני גונבת לך) בעעעעעעעעעעעעעעעעע ליז

את תאמיני לי אם אני אגיד לך שעכשיו בדרכי הביתה, מן פלשבקים מהעבר צצו להם? נזכרתי במה שעשו לי וזה עוד יותר מחזק את "הבריחה" שלי בנושא במהלך הטיפול....... מאוד קשה לגעת בנושא, לחזור לאותן התחושות וזה בדיוק כמו שאת אומרת לחזור אחורה..... אך לצערי הרב אנחנו חייבות לגעת בנושא עם כל הכאב....... את נשמעת לי אישה אמיצה ואיכותית , תשתדלי להתחבר לעצמך עם כל הכאב ותזכרי מי את באמת..... אני פה שולחת לך חיבוק גדול כאב הלב

מאמינה גם מאמינה,זה קורה לי תוך כדי הטיפול, בתוך התהליך. קשה להאמין כמה נזק המנייאק הזה עשה לי . להבין פתאום את הגוף שלי , להרגיש אותו, לתפוס פתאום שאני לגמרי מכווצת כבר שנים ושהגיע הזמן להשתחרר... ואיך עושים את זה , כשלא ידעתי אז לא ידעתי. אבל פתאום המודעות הזו לחלקים של הגוף שפשוט קפאו באותו היום ורוצים את החיים שלהם בחזרה... ואיך מחזירים להם את החיים? איך משכנעים אותם שזה בסדר שאפשר גם אחרת????? ליז-מאוד עצובה היום.

הרגרסיה שאת חווה קרויה בזרגון המקצועי: 'רגרסיה בשירות האגו'. דהיינו: 'ירידה לצורך עלייה'. ובכך את מוכיחה מעבר לכל ספק שאת בטיפול אפקטיבי וחיובי! אל תתרגשי מן הנסיגה הזמנית זה חלק נורמטיבי מההליך הטיפולי המעמיק והיסודי! כאשר מנקזים מורסה מוגלתית מן הגוף המקום כואב, נפוח, מדיף ריח לא נעים והתחושה הכללית של הגוף מאד לא סימפטית אך רק באופן הזה מנקים את הפצע כדבעי ומרפאים אותו מהשורש ומסרסים את הבעייה לצמיתות! את בשלב הוצאת המוגלה. שלב קשה בעליל אך הוא מוכיח נשמה שאת בתהליך של הבראה!ורק בדרך זו תעלי על דרך המלך! וזכרי:"הזורעים בדמעה- ברינה יקצורו". ו"יגעת ומצאת תאמין. לא יגעת ומצאת אל תאמין". ההשקעה תהא כדאית-אבסולוטית! חתלתולה המקסימה שלנו מעידה כאלף עדים שההשקעה ריווחית ומניבה פירות ותוצאות מופלאות! ואת מטבעך אדם מאד אמפאטי וסימפטי ובעלת אינטלגנציה רגשית גבוהה כך שתוכלי להתחבר אף לעצמך, לגופך, לנשמתך ונפשך בצורה בריאה וברוכה! מחבקת ומחזקת אותך, שדה ניר.

מחבקת חזרה ותודה על החיזוקים- יקרה מאוד. היום הרבה יותר טוב.

ליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז יקרה שלי, צר לי שאת מרגישה מן אפיסת כוחות כרגע.. אבל אני בהחלט מסכימה בכל מה שנאמר כבר מעליי.. זה בה בדיוק מהמקום הזה, שכולנו יודעות ומכירות את אותו תהליך ארוך וקשה! ונכון, רק אחרי שמדברים שמתחבים - ול-א בורחים.... מגיעים לאור הזה, שכולם מדברים עליו. קראתי אותך ליזוש', והדבר שהכי חשבתי עליו זה, שעכשיו את בירידה ודמיינתי לעצמי שבנא' שרץ, לוקח כמה צעדים אחורה כדי לרוץ, לוקח תנופה ... כדי לאגור כוח.. לרוץ מהר יור חזק יותר... וכרגע את לוקחת כמה צעדים אחורה כדי לקחת תנופה לעוד עליה שמחכה לך אחרי זה. ("נראה לי, שההתקרבות אל עצמי מחזירה אותי שנים אחורה...." (ציטוט שלך) ) הנפילה היא מאוד לגיטימית לתהליך שאת עוברת אבל מה שחשוב הוא - שאת צריכה להבין ולדעת שזה לא סוף העולם, ולא הכל שחור(אולי כרגע). אבל.. יהיה בסדר מאמי. מבטיחה שיהיה בסדר. נכנסתי רק לקרא, ולא יכולתי שלא להגיב ועכשיו.. אחרי יום ארוך ומתיש .. (קייקים בק.שמונה) אני חייבת לנוח. ו... אני חייבת גם לסגור איתך חשבון בובית, מזתומרת את גונבת לי את ה - "בעעעעעעעעעעעעע" שלי?! טחחח.. חצופית! יאללה מתוקה שלי שינה ערבה שתהיה לך (ואני מקווה שתהיה לך). מחר יום דנדש אור ... תכנני לך משהו למחר (אם את לא עובדת) אל תשקעי במחשבות כאן איתך ושולחת חיבוק גדולללללללללללללללל (ולא חונק- אל דאגה). בובעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

אני מניחה שלכל מי שנמצא בטיפול מוכר התהליך שאת מתארת לגעת בעצמך, בפצעים שלך - זה כואב ומחזיר אותך אחורה כשלא נגעת, זה היה מודחק ושלט עליך מבפנים בדרכים שאולי אפילו לא היית מודעת להן ועכשיו כשהכל יוצא החוצה מרגישה את הדברים בעוצמות חדשות זה התהליך שאנחנו חייבות לעבור על מנת להתקדם, להתפתח ולצמוח על מנת שבסופו של דבר העבר יניח לנו, על מנת שנוכל להשתחרר ממנו אין דרכי קיצור כולנו עוברות דרך הכאב הזה מה שחשוב זה תמיד לזכור שאחרי הירידה באה העליה ובעיקר - לא לאבד את התקווה איתך שחף

לשחף וכל הבנות הנהדרות כאן בפורום, אין לכן מושג (בעצם יש, אחרת לא הייתן כאן) כמה עזרה לי האפשרות לפרוק,לשתף,לעכל- בעזרתכן את מה שעובר עלי. לעבד את התהליך לבכות ולחייך איתכן . תודה , תודה, תודה. בהמשך הערב עשיתי כמה דברים בזכות הכח שנתתן לי אשר גרמו לי להתעורר הבוקר אדם חדש, אפילו נראה לי שגופי השתנה כשהסתכלתי במראה. בהמשך היום מצפה לי יום כיף של העבודה-שאתמול ממש ממש לא רציתי להשתתף בו והבוקר אני מרגישה שזה הולך להיות יום נהדר , יום של תפנית. אז לכל המחבקות , המנשקות והמחזקות שולחת לכן בחזרה עם המון הערכה ואהבה . ליז

ליז יקרה אומרים שחלק מהטיפול הוא כמו גלים.... מול הקשיים... מול היכולת לגעת... להיות חזקים... עם כוחות.... אופטימיות... להיות מותשים... מהתכנים... מהיחס אל עצמנו... האם את מרגישה כך? והאם הגלים באותה עוצמה? האם הראשון הוא כמו הנוכחי... האם המרחק בין הגלים שווה? האם מתרחק? רק לחשיבה איתך מחזקת אידה

ליז יקרה... קודם כל, מצטערת שלא ממש יצא לי להגיב עד עכשיו.. לא ממש הייתי כאן בימים האחרונים, אבל חשבתי על ההודעה שלך הרבה... אני רוצה לומר, קודם כל, שאת גיבורה ונפלאה בעצמך! כתבת שאחרי תהליך טוב שעברת היית במקום טוב שאיפשר לך לגעת בנושא הכאוב הזה... את עשית את התהליך הזה אז! ואני בטוחה שגם הוא לא היה פשוט... שגם בו עברת כיברת דרך.. לפעמים אנחנו הולכים טיפה אחורה כדי לקחת תנופה להמשך... לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו ברגרסיה, אבל בעצם משם אנחנו מתחזקים וקמים שוב ולומדים וממשיכי עם תובנות וכוחות מחודשים... זה תהליך מאוד קשה ומתיש. וכן, גם מייאש לפעמים.. מרגישים שלא רואים את האור ואין התקדות.. ושזה יכול לקחת שנים... לכן צריך לשים לב לנצחונות הקטנים שלנו בדרך... להשגים הקטנים אבל הכל כך חשובים שאנחנו מגיעים אליהם.. בכוחות עצמנו! משהו שהצלחתי לדבר עליו, משהו שנתתי לעצמי להרגיש למרות הקושי, כל דבר... כל אחד והתהליך שהוא עובר... כדי להגיע לפיסגה נדרשים צעדים קטנים... ולפעמים נופלים בדרך ונחבלים מעט... אבל קמים שוב על הרגליים ומתאוששים.. וכל פעם יש פסגה חדשה לכבוש.. זה חלק מהכוח שמניע אותנו... מה שאני מנסה לומר לך בעצם זה, תני לעצמך זמן.. קבלי את מה שעולה ואת התהליך שאת עוברת... תני לעצמך גם קרדיט... זה חשוב... וזה מגיע לך!! ואנחנו כאן... מחבקת אותך....

כתבת שעכשיו את מרגישה שחזרת אחורה בזמן ואזלו הכוחות... ? נזכרתי בספר שחפית הים הקטנה. הוא מספר על שחפית ים קטנה שיום בהיר אחד איבדה את היכולת לעוף (לפחות כך היא חשבה..) ולא יכלה לעוף עם חבירה. היא נשארה בודדה על החוף והרגישה שחרב עליה עולמה. עד שיום אחד היא הכירה חבר חדש, סרטן, ויחד הם יצאו יחד למסע שבסופו הם הפכו חברים טובים והשחפית הבינה שהיא לא איבדה את היכולת לעוף, היא הניחה אותה בצד לטובת דברים אחרים. כשהיא למדה כמה דברים חדשים היא גילתה שהיא יכולה לעוף שוב... לי אישית הספר מאוד עזר... כל פעם שאני מרגישה שהכוחות אוזלים או שהאמונה אבדה אני מזכירה לעצמי שבעצם הם ר ק פינו מקום לדברים חדשים ובבוא הזמן אני אמצא אותם שוב....