30 שנה בהכחשה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ועכשיו שיצא- אין לי אוויר .. האם כדאית הנבירה הזו? האם אפשר להתעלם? מה עושים בין המפגשים הטיפוליים על מנת לתפקד "נורמלי"? האם זה אפשרי בכלל לצאת מהתקיעות הזו בחיים.?
שלום ליז ברוכה הבאה לפורום מנסיון שלי התשובה שלי היא כן , כן לנבירה , וכן אפשר לצאת מהתקיעות הזו בחיים , ולא צריך להתעלם , ובין המפגשים מקבלים כלים כדי להתמודד עם כל מה שבא בדרך, כך שאפשר לתפקד נורמלי ,האם את כבר מטופלת באיזשהו מקום ? במה אפשר עוד לעזור לך ,מקווה שתישארי , חתולה
צר לי מ-א-ו-ד , שנסיבות אלו.. הביאו אותך.. אלינו - לפורום! לאחר 30 שנות הכחשה, זה אכן לא פשוט כלל.. שהכל עולה ומציף... ואין אוויר.. ואת פתאום "לא מאמינה" שזה אכן קרה. ל-ך. כל רגשותיך מאוד מוכרים. יכולה לאמר לך, שלאחר טיפול- למרות שיש קושי ולעיתים הקושי עצום עד מאוד, שקשה לחזור לתפקוד היומי הרגיל, יש אפשרות כן לתפקד... כן לחיות אחרת. כי ככל שתדברי על דברים, הם יראו פחות כואבים, וכך הם לא ישפיעו על תפקודך היומיומי. זו עבודה קשה, מאוד.. אבל שווה.. ! שווה! - כי זה עדיף על לחיות בעוול וכאב כל החיים... ולהוסיף נזק .. למה שכבר נגרם לנו. את תמיד מוזמנת לכתוב כאן, בקצב וביכולות שלך. העיקר לא להיות לבד עם הדברים - לא כיף, לא פשוט, ולא קל! איתך, בובה.
תודה על החיזוקים,לחתולה ולבובה על במה. חיי נראו כל כך טוב לפני כן ...לא הייתי מודעת לכמה שאני תקועה , מעודד אם כי כרגע קשה להאמין , שניתן להתקדם ולחיות חיים נורמליים. טיפול ראשון שהיה ע"י שיחה - גרם להתקפי חרדה פוסט טראומה ... לא ידעתי מה אני נושאת בגופי כל השנים, עברה שנה +חשבתי שהתגברתי ואז שוב זה עלה ושוב התקפי חרדה , מחנק בגרון , התעוררויות בלילה וכו'. קשה לראות כמה נפגעות יש וכמה סיפורים כואבים, מאחלת לכן משתתפות הפורום הרבה כוח.
http://www.feebleminds-gifs.com/welc.gif מקווה שתישארי איתנו ותוכלי להרגיש שזה גם הבית שלך כל כך מבינה את כאב שלך זה כואב להתחיל לראות זה כואב להתחיל להרגיש ההתמודדות היא קשה ודורשת להשקיע הרבה כוחות הרגשות של בלבול, פחד, תיסכול, חוסר אונים.... תופסים פעמים רבות את המקום המרכזי אבל אין דבר חשוב יותר מלהמשיך בדרך ולא לאבד את התקווה בכך שאפשר להגיע למקום טוב יותר, כי מגיע לך להיות שם!!! שולחת לך חופן של תקווה וחיבוק שחף
שחף יקרה תודה על הברכות וההזמנה. כל כך צודקת לגבי להתחיל להרגיש, מנסה כל הזמן להדחיק את הרגשות אך הן צפות ועולות ומשתלטות הייתי המון זמן בתרדמת , עד שהבחנתי שאני חווה את חיי מהצד כמשקיפה. ועכשיו כשפתחתי את הפצע המוגלה פורצת וזה מגעיל ומחניק ואני מחפשת את האלכוהל שישרוף ויחטא את הפצע ואין כזה בנמצא , יש רק רגעים קצרים של רגיעה ושוב המוגלה פורצת ושוב אני מוצאת עצמי מחטטת בפצע למרות שלפני רגע החלטתי לעזוב, לתת לו מנוחה ואולי בכך גם אני אנוח קצת ... האם זה יפסיק אי פעם? האם אצליח לנהל חיי שיגרה? אני מאוד מוטרדת מהבלגן שנוצר בחיי לפתע פתאום . דווקא כשהילדים גדלו והתחלתי להתקדם מבחינה מקצועית ... האם אצליח לתפקד? ובן זוגי היקר שלו מבין למה אני חייבת את זה , הרי זה שייך לעבר? וחוסר ההבנה לגבי מה קורה לי פתאום ? יש לי בסך הכל חיים יפים ומלאים .משפחה מקסימה, אני בפתח לקריירה חדשה. למה זה צץ פתאום ובכזו עוצמה???
התהליך קרוי 'רגרסיה בשירות האגו' דהיינו: "ירידה לצורך עלייה" ולשם כך את חייבת לנבור ולחקור לפצוע ולבקוע- להרגשיש ושוב להרגיש! עם כל הקושי העצום הכרוך בכך ועם הידיעה הברורה שההליך רגיש ומתיש! אך את חייבת זאת למען עצמך...למען תפקודך..תפקידך ועתידך... אל תחיי בהכחשה, בהדחקה ובדיסוציאציה- זה המחיר ששילמת לאחר שנים של שימוש במנגנוני ההגנה הרעועים והמהוהים הללו של אל-חוש! זה שזה יצא בסופו של דבר מוכיח כי לא ניתן מהטראומה המעיבה עליך כצל- לברוח! חזקי ואמצי. השתפכי ושתפי.
תודה לך שדה ניר ...איזה שם בחרת לך - מלא תקווה. תודה על החיזוק ועל ההארה .אכן כך אני מרגישה זה לא אני שלא עוזבת את העניין אלא שהוא לא מרפה ממני כך שאין ברירה צריך לטפל (ואני מטפלת) ולמצא דרך להתמודד עם הנבירה שהיא כורח ולא משהוא שניתן לבחירה.אז תודה שאת כאן לתמוך ולעודד.
ליז ברוכה הבאה מוזמנת להיות חלק, לשתף ולחלוק את הקושי והכאב..לקבל תמיכה ובעיקר לא להיות לבד... 30 שנה של הכחשה? של חיים כביכול כרגיל.....התמודדות והתנהגויות בלתי מובנות? מהועכשיו אני מבינה שהכל עולה???. שמחה לשמוע שאת בטיפול...זה מצויין...הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות למען עצמך... מכאן תנסי בכל יום ויום לעשות דבר אחד קטן... אפילו הקטן ביותר עבור עצמך... נסי לקנות מחברת יפה וכתבי לעצמך...למטפלת.... אנחנו כאן בשבילך אידה
